אור לישרים צד

לנדה אבל קודם לזה היא אסורה וגם אם כבר טבלה קודם לחופה היא אסורה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ובפרט עתה שעדיין לא טבלו לנדתם והרמב"ם פסק דנגיעת ערוה דרך חיבה הוא דאורייתא וא"נ הוא בכלל יהרוג ואל יעבור ומי שכן מקיים אינו בכלל מאבד עצמו לדעת אדרבה מצוה ע"ז ועתה איך נעלוז בפורים אם נעלה בזכרונינו כמה וכמה חתנים המה אצל הכלות ועוברי' בשוט נפש בחיבוק ונישוק והרהורי עבירה הקשה מעבירה ומאבדן עצמן לדעת מחיים הנצחיים ושעירי' ירקדו שם אשר כל רואיה' לא יכירום ומסירים מעל פניהם מסוה של בושה ומכסין קלונם בפרצופים ומלובשים בגדי שעטנז והשטן מרקד ביניהם כי אותיות שעטנ"ז הוא סט"ן ע"ז כי בעו"ה השטן גובר עליהם הכזה תשלום גמול לה' תחת אשר גבר עלינו חסדו ואמתו בניסים ונפלאות גדולות שהכניע שונאינו תחת כפות רגלינו יהיה עתה יום גבר האויב הגדול שבאויבינו הוא היצה"ר הלא ידוו כל הדווי' בזכרונינו זאת ואלו ישמע א' מאתנו בשעת שמחות וסעודת פורים שיצא שריפה ברחוב היהודי' השם יצילינו מכל רע בנו' או י' מקומות ח"ו הלא יתהפך השמחה לתוגה וזו יותר קשה כמו שצעק ר' עמרם נורא בי' עמרם ושלמה המע"ה אמר היחתה איש גחלים ורגליו לא תכווינה התחת אשר קבלו עליהם ועל זרעם לשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ובאו הרשעים האלה בנפשותם הם וזרע מריעי' אשר משחיתים ויגזלו לקב"ה וכנ"י השפע המעט אשר יש עדיין העל אלה יתאפק וניחוש לכבודם עד מתי נלך עם הקב"ה בקרי עד מתי יחרף צר עד מתי יאריך גליותינו עד מתי שפחה תירוש גבירתה עד מתי כישן סינות העצלות האין עדיין זמן להקם גברת ממלכה מעפרה קומו ונתחזקה בעד עמינו והקיצו הלא מוטל על כל השכינים ומי שיש בידו למחות ולגוערם ולהכלימם עד כי יצא החתן מחדרו. ונשוב כהנמשל הנ"ל שבארנו שהמלך הוא ממ"ה הקב"ה ואשת המלך הוא מרע"ה והבן הוא בני בכורי ישראל והרבה פעמים כעס המלך עליהם בימי משה כאשר חישב בפ' אלה הדברים וחישב המקומות שחטאו שם ותמיד היה משה מתפלל לפני הקב"ה עד שפדאם מכל צרה ועתה כשמת משה היה הקב"ה כ"י בוכה ומלאכי השרת שאלו למה בוכה ואמר להם לא על משה בלבד אני בוכה אלא גם על ישראל אני בוכה מי יקום לי וגו' כשיחטאו ישראל מי יתייצב אצלי מ' יום ומ' לילה עד שאתרצה ועתה אחינו ב"י תנו לב אם הקב"ה בוכה ע"ז איך ראוי לנו לבכות על מיתתו מי יתפלל בעדינו על כל התלאה אשר מצאנו, ולדעתי מיום גלותינו זה י"ז מאות שנה לא הי' צרות תכופות זו על זו כמו משנת ת"ק לפ"ק ודאי החטא גורם ומי יבקש רחמים עלינו ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים ואין לנו עצה כ"א להשגיח שלא לכעוס לאבינו מלכינו ומה שהכעסנוהו מהר נרציהו. ולסיים נתרץ הא דאיתא (כתובות ק"ג) כי נח נפשי' דרבי ציוה שישיבו הישיבה לאחר למ"ד יום ומפרש שם בגמרא דמשו"ה קאמר שישיבו הישיבה לאחר ל' יום דלא עדיפנא ממשה דכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום ומפרש התם דעד ל' יום היו מספידין ביום ובלילה מכאן ואילך ספדו ביום וגרסו בלילה או ספדו בלילה וגרסו ביום עד דספדו תריסר ירחי שתא, ההיא יומא דאשכבתי' דרבי (פרש"י יום פטירתו) נפק ב"ק ואמרה כל דהוי בבשכבתי' דרבי מזומן לחיי עוה"ב וכ' התו' אע"ג דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב היינו שהוא מזומן בלא דין ויסורים ההוא כובס כל יומי' הוי אתי קמי' ההוא יומא לא אתי כיון דשמע הכי סליק לא גר' ונפל לארע' ומת יצאה ב"ק ואמרה אף האי כובס מזומן לחיי עוה"ב, ונראה דמה שפרש"י על יומא דאשכבתי' יום פטירתו לאו היינו בו ביום שמת אלא בשנה אחרת כשבא יום זה שמת בו וזה הלשון נזכר בשו"ע סימן ת"ב מצוה להתענות ביום שמת בו אביו ואמו דאי ביום פטירתו דוקא הלא הי' תשלומין כבא להספד ולא היה לאותו כובס לסלק אאיגר' ולהמית א"ע אמנם גם זה יפלא אמאי דוקא ביומא דאשכבתא נפק האי ב"ק הלא ספדו לי' תריסר ירחא שתא וגם דוחק הוא דהאי כובס הי' מאבד עצמו לדעת ויצא ב"ק שגם הוא מזומן לחיי עוה"ב, אמנם נאמר ותחלה נבאר באופן אחר הא דקאמר ולא ידע שבז' אדר מת משה ובז' אדר נולד משה דהנה איתא שנשמת הצדיק בא להספדו אמנם אם כבר זכה הצדיק לעלות לעולם הנשמות אז אם יופרד משם לבא הנה נחשוב שם כמיתה ואצלינו כיולדה וקב"ה ממלא שנות הצדיקים מיום ליום וא"כ תמיד ביום ביאתו לשם יכול לפרוד משם ולא יום אחר דא"כ אין השנה שלימה באותו עולם