אור לישרים צג

והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות שכל מי שאינו בהסתר פני' אינו מהם וכל מי שאינו מוהי' לאכול אינו מהם לכן כשהציבור בצרה מי שנמלט מהם אין לו לשמוח ואיתא שם בגמרא ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי ומצאוהו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו צרות רבות ורעות תקנה יש לו מאי רעות וצרות א"ר רעות שהן צרות זל"ז כגון זיבורא ועקרבא ופרש"י דלית לי' תקנתא לא בקרירא דקשה לזיבורא ולא בחמימא דקשה לעקרבא, והנה אנחנו בעו"ה עתה מקויים בנו הך קרא שאנחנו בוהסתרת פנים במיעוט השפע ופרנסה וגם בוהי' לאכול שהמסי' והארנונת מכלה ממונינו והם רעות רבות וצרות שהם צרות זל"ז כמו זיבורא ועקרבא דהנה מה שהרבה ב"ב כבר ירדו מנכסיהם ב' אלו גרמו הא' גודל המסי' וארנונו' אשר הטילו עליה' יותר מיכולתם. והב' הנעילות דלת בפני לווין שהרבה תקנות תקנו רז"ל על שלא תנעול דלת בפני לווין מפני תיקון העולם ועתה בכל יום ויום יותר נועלין דלת בפני לווין והוא ממש זיבורא ועקרבא דאם רוצה להקל מעליו המסי' וארנונות להודיע צערו לרבים ולברר מעמדו הגרוע נתמעט השפע המעט ממנו מכח שאין רוצי' ללות לו מאומה ואם יכפה מעמדו הגרוע מב"א יטילו עליו עול מסי' וארננו' ונמצא כיון שר' יוחנן בכה על חשש שמא יתקיים הפסוק הזה איך יש לנו לבכות שכבר נתקיים בנו הפסוק הזה ועלינו נאמר ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתר פני ביום ההוא והעולה על כולם אין מפגיע בעדינו מי ומי שיתפלל בעדינו מ' יום ומ' לילה או תקט"ו תפלות ואיתא במדרש והובא בילקוט פ' ואתחנן נוסח התפלות שהתפלל משה בשעת מיתתו אשר הם שוברים הלב ואף מי שיש לו לב אבן צריך לבכות ועיניו יזלגו דמעות וכבר הוא מועתק בלשון אשכנז רק אני מלקט קצת הצריך לענינינו שאחר כל התפלות אמר לו הקב"ה משה שתי שבועות נשבעתי או שתמות אתה או שיאבדו ישראל לבטל שתיהן אי אפשר אם רצונך שתחיה יאבדו ישראל, והשיב משה רע"ה רבש"ע יאבד משה ואלף כיוצא בו ואל יאבד נפש א' מישראל ומסר עצמו למיתה רק ביקש שלא ישלוט בו מה"מ ראו מנהיג הדור ורועה נאמן איך מסר נפשו על צאנו אף שידע כאשר יבחר כן יהיה אפי"ה בחר במיתתו כדי שלא יאבד נפש אחת מישראל, והנה הובאנו לעיל שבשעת קבורתו הספידו המלאכים אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והש"י אמר מי יקום לי עם מריעים ומי יתייצב לי עם פועלי און, ובמדרש פ' וילך איתא שהקב"ה היה בוכה כביכול ואמר מי יקום לי וגו' והנה מה שהמלאכים היו אומרים צדקת ה' עשה וגו' יש לפרש על פי המדרש שאמר משה יכתוב סרחוני שלא יאמרו משה זייף בתורה לכן הספידו המלאכים ואמרו צדקת ה' עשה ר"ל נגד השם לא חטא מאומה אלא שהיה משפט מיתתו בשביל ישראל שאמר שמעו נא המורים והנה מזה יש לנו לקחת מוסר דכשאדם חוטא נגד חבירו אל ישהה לפייסו עד יוה"כ כ"א ימהר לפייסו בכל מה דאפשר דאיתא במ"ר פרשת ואתחנן שקודם מותו אמר להם לישראל הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצות ר"ל שכל מה שצערתי אתכם הוא בשביל שתתקיימו תורה ומצות ועכשיו מחלו לי, א"ל מחול לך ואף ישראל עמדו לפניו וא"ל הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח מחול לנו ואמר מחול לכם ונמצא שמחלו ישראל כל מה שעשה נגדם ואפי"ה מת משה והיינו משום ב' שבועות שנשבע הקב"ה ולא הועיל המחילה אשר נעשה אחר השבועה, ולכן אם חטא אדם נגד חבירו הלא יש לחוש פן יענשו אותו מן השמים טרם יבקש המחילה ממנו לכן הזריז הרי זה משובח. ונשאר לנו לבאר מ"מ הספידו הקב"ה מי יקום לי וגו' אמנם מצאתי במדרש פ' ואתחנן משל למלך ב"ו שהיה לו בן ובכל יום היה כועס את אביו והיה אביו מבקש להרגו והי' אמו מצלת אותו מידו לימים מתה אמו והיה המלך בוכה אמרו לו עבדיו אדונינו מלך למה אתה בוכה ואמר המלך לא על אשתי בלבד אני בוכה אלא על בני כך המלך הוא ממ"ה הקב"ה והבן הוא ישראל כאמור בני בכורי ישראל ואשת המלך הוא משה וכן דימה שמעיה הקב"ה לחתן ומשה לכלה כאמור ישקני מנשיקות פיהו ופרש"י שישראל בגלות יקוננו וישתוקקו ויאמרו מי יתן שאהי' כשהי' בימים קדמונים שהי' משה חי והקב"ה מנשק לו על פיהו כחתן לכלה כדכתיב פה אל פה אדבר בו. הנה צריך אני להפסיק הענין באמצע פן יטעה השומע ממני שאמרתי כדרך שהחתן מנשק לכלה על הפה דזה שרי ח"ו לא תהיה כזאת בישראל דזה מיירי בחתן אחר חופה וקידושין ואחר שטבלה