אור לישרים צב

מ"מ יסלח להם. וקאמר עוד שבאמת אין ללמוד מאדה"ר אדם הי' ראוי לקבלו בתשובה לפי שלא הי' יודע באותו פעם עוז אפיך וכיראתך עברתיך ר"ל שמי שיודע יראתך והוא חוטא ראוי להענישו יותר ואם כן מאה"ר שלא ראה שום עונש וחטא הי' ראוי לקבלו בתשובה משא"כ ישראל שכבר ראו עונש דור המבול והפלגה ואנשי סדום ומכות פרעה וה"א שלא יועיל להם תשובה לכן צריכים להורות תשובה, ועוד יש תירוץ שמאדה"ר לא יוכל למילף אין לדמות חטא רבים לחטא יחיד, אמנם אם נאמר כפירש"י על בשגם הוא בשר שהי' מתרה בדור המבול ק"כ שנה שיעשו תשובה גם משם מוכח דעל חטא רבים נמי מהני תשובה, לכן קאמר למנות ימינו כן הודע ר"ל גם לנו תתן זמן לתשובה ונביא לבב חכמה שבתוך זה הזמן נכין לבינו ביראתך כמו הבא נא לשון הכנה ואל תכלה אותם כרגע, וקאמר שובה ה' עד מתי והנח' על עבדך לפי שהשכינה היה רוצה להסתלק מישראל לכן קאמר שובה ה והנחם על עבדיך כאשר ביקש בתפלתו בתורה וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, וקאמר שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו כי ידוע שהגלות נמשל ללילה והגאולה ליום לכן עתה שהוא הגאולה של מצרים שנמשל לבוקר תשמחנו ולאו דוקא עתה אלא שנרננה ונשמחה בכל ימינו וקאמר שמחינו כימות עניתנו כי שנות ראינו רעה ואל תכלה אותנו כרגע כמ"ש שביקש משה למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם רעה דייקא, וקאמר יראה אל עבדך פעלך והדרך על בניהם ר"ל פעולות הקב"ה הם נסים ונפלאות שעדיין הי' צריכי' לנסים ונפלאות שיכבשו ל"א מנסים ולכן קאמר שלדור הזה יראה פעלך אבל בניהם לא יבואו לידי נסיון כ"א שיתנו מזיו השכינה והיינו שיראו הדרך על בניהם ולולי שחטאו אח"כ במרגלים היה כן כתפלת משה שבאו לא"י רק ע"י חטא מרגלים נאמר במדבר הזה יתמו ונתקיים תפלת משה בדור שאחר דור המדבר, וקאמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ואיתא במדרש שמעשה ידינו כוננהו קאי על מעשה המשכן ר"ל שתשרה שכינתך במעשה המשכן כי בזה יכופר עונם שיבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל וקאמר עוד ומעשה ידינו כוננהו שתשלח ברכה בכל מעשה ידינו וק"ל. אחינו בני ישראל עתה כי ינטו צללי ערב וראו' להתאונן על גלותינו וגלות השכינה תכו לב והביטו וראו שעל כל מה שהתפלל משה באלה הדברים נעשה בקשתו שזכו לחזות פעולת השם בכבישת ל"א מלכים והי' שמחים יותר מימי ענוים כפליים דימי עינוים לא היה אלא ד' מאות שנים וימי שמחתם הי' תת"ל שנה דבית ראשון הי' ת"י ובית שני היה ת"כ שנה וניחם ה' על הרעה כדכתיב וינחם ה' על הרעה וכן היה ברינן ושמחה כל ימי בית ראשון ושני שהיו מביאין שלמי תודה והיו אומרים עבדו ה' בשמחה באו לפניו ברננה והי' נועם ה' במעשיהם שתיכף ממחרת יום כיפורים כשירד משה נצטוה על מעשה משכן והיתה הברכה במעשה ידם עד שלא היה הכסף נחשב למאומה בימי שלמה. ועתה בעו"ה מעת חסרנו כל אלה ואננו בתוך המהפכה גדולה והכל נהפוך שאין לנו רינון ושמחה וערבה כל שמחה ונאמר בשיר לא ישתה יין ואמרו רז"ל ואוזני' דשמע זימרא תעקור גם כנגד כבישות ל"א מלכים אנחנו כבושים תחת כל אומה ומפוזר ומפורד בין העמים ותחת היינו שמחים כימי עינותינו עתה אנחנו עינוי' יותר מכפליים שכל ימי שמחתינו לא היה אלא ת"י שנה בבית ראשון ות"כ שנה בבית שני יחד תת"ל שנה וימי ענויינו ומרודינו י"ז מאות שנה ושם נאמר וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות ולא עשה ואנחנו בצרה גדולה זה י"ז מאות שנה ועדיין לא ניחם על הרעה אשר עשה ובהמ"ק חרב בעוונינו תחת שיהי' נועם השם עלינו שהוא מקום השראת שכינה ואין הברכה מצוי במעשה ידינו כי אדרבה השפע מתמעט כל יום ויום קלקלתו מרובה משלפניו וכבר אמרנו בבה"כ צגיינר שמיעוט פרנסה הוא גרע מפורעניות הרעב דהכי איתא בגמרא אסור לצאת מא"י לחו"ל בשביל הרעב ומשו"ה נענשו מחלון וכליון וקאמר שם בגמרא א"ר יוחנן ל"ש אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר אפי' עמדו ד' סאין בסלע יוצאין דאמר ר"י כד הוי קיימי ד' סאין בסלע הוי נפישי נפיחי כפן בטברי' מדלית איסור ואף אם יש פה אתנו היום א' או שתים שיש לו פרנסה בשופי צריך לדאוג יותר כי ודאי א' משתי אלה יש או שאינו לטובתו עש"ה עושר שמור לבעליו לרעתו, או כדאיתא בגמרא (חגיגה ה') על פסוק וחרה אפי ביום ההוא ועזבתי'