אור לישרים צא

בשר דהיינו שהקב"ה אמר לא ידון רוחי לעולם באדם לחייבו כלי' מפני שהוא רק ב"ו רק שלא ימרוד בי אקצר שנותיו ויהי' ימיו רק מאה ועשרי' והנה איתא (ע"ז ד') שלא היו ישראל ראוין למעשה עגל אלא כדי להורות תשובה אמנם הש"י הי' רוצה לכלותם צ"ל מפני שכבר נלמוד התשובה מאדה"ר שקבלו הקב"ה בתשובה, אך לכאורה אין מבואר בקרא בשום מקום שהקב"ה קיבל תשובתו ואדרבה מהא דנאמר לו כי עפר אתה וגו' מבואר שלא קיבל תשובתו שאחר שהשיב האשה אשר נתת עמדי וכו' אפי"ה א"ל הקב"ה כי עפר אתה וגו' אמנם אם נאמר דקאי על שעה א' קודם תחה"מ כנ"ל ולא נאמר על המיתה י"ל שקיבל תשובתו והיינו דקאמר תשוב אנוש עד דכא ר"ל שאמר להקב"ה אתה תשוב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם ר"ל שהיה לכם ללמוד תשובה מאדם שאתם בנים ודרך הבנים ללמוד מאבות כמ"ש למדו מאבותיהם ולכן תחשב מעשה עגל לעון ולפשע' וקאמר עוד כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה ר"ל דאף אם נאמר כי עפר אתה וגו' קאי על שעה א' קודם תה"מ לא יצא לנו מזה אלא שאינו מוכח שלא קבלו הקב"ה בתשובה אבל מ"מ נוכל לומר בלי הוכחה שתשובתו לא היתה מקובלת רק מזה מוכח דהיתה מקובלת דהא לא מת באותו יום אם אם יומו של הקב"ה אלף שנים י"ל דהא דנאמר לו ביום אכלך ממנו וגו' קאי על יומו של הש"י ולא מוכח מזה שנתקבל תשובתו דאיכא למימר אכלך קאי על יומו של הקב"ה ובאמת מת תוך אלף שנים, אמנם זה תליא בזה כי שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב וידוע דקיום עולם הזה הוא נגד ז' ימי בראשית ואי דחשבינן הא דחרוב בהדייהו נמצא דאלף שנה נחשב ליום, אמנם אם נאמר דשית אלפי שנין נחשוב לז' ימים נמצא דאלף שנה נחשוב ליום א' ועוד שליש לילה והיינו דקא' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה ר"ל שיומו של הקב"ה הוא פחות מט' מאות שנה ואדה"ר הי' חי תתק"ל שנה ומזה מוכח שנתקבל תשובתו. וע"ז אמר משה שאפי"ה ראוי שתסלח להם מעשה עגל לפי שאדה"ר הי' לו פנאי לקבלו בתשובתו קרוב ט' מאות שנה כאשר באמת ישב בתענית ק"ל שנה משא"כ שיהי' ביכולת אדם לתקן חטאו תוך שבעים שנה ועדיין לא נלמד מאדה"ר צריכים הם להורות זה ממעשה עגל ואף שאדם יכול לתקן מה שלא תיקן ע"י גלגול ראשון ושני' ושלישי מ"מ כל הנך ד"פ שבעי' אינן נחשבי' ליום א' והיינו זרמתם כן פרש"י ששנופת שנותיהם שינה יהיו כאלו היה בשינה ששיעור ע' שנה הי' לפעמים שיעור שינה של איזה ב"א כמו דמצינו בחוני המעגל וכן בגלות בבל של שבעים שנה קאמר היינו כחולמים כן פרש"י, וקאמר בבוקר כחציר יחלוף ר"ל נגד הגלגול ראשון ג"כ כחציר יחלוף בבקר יציץ וחלף נגד גלגול השני ר"ל שגם באותו בוקר אחר שחרף ג"כ יכול להיות ציץ אח"כ וגם חלף ועדיין יהיה בוקר ולערב ימולל ויבש נגד גלגול השלישי וקאמר שאין בין הכל יום א' ולכן אין לדמות וללמוד שיכול לתקן בתשובה מאדה"ר וקאמר תו ואף א"ת שנוכל ללמוד מ"מ הם עשו כדי להורות תשובה ונמצא שהי' מעשה בלא מחשבה לכן עצבות' מסתייע בלא כלי' כמו במעשה דגזירת המן כנ"ל לכן קאמר כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו ר"ל שאף וחימה שלך אותה הבהלה יהי נחשב במקום כלי' והיינו דקאמר שתה עוונותינו לנגדך הלא עלומינו למאור פניך ר"ל שאם תשים מעשה עוונותיהם לנגדך הלא עלומינו ג"כ למאור פניך ר"ל עלומינו היא המחשבה שהיא נעלם מכל חי רק שאתה תבין א תה וקאמר כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגה ר"ל כמו שנזכר בתפלת משה למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם וגו' כ"כ נאמר בתפלתו כאן שכל ימינו פנו בעברתיך רצה לומר בתוקף הגלות כלינו שנותינו, ועתה שהיינו לעם במ"ת אם ח"ו תכלה אותנו במעשה עגל יהיה כלות שנותינו כמו הגה וכדיבור בעלמא, וקאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' ר"ל שתפלתו יעשה רושם כמו שהבטחת בתורתיך שאם אתפלל עליהם לא תעשה כליה כמ"ש לעיל בפסוק ואם אין מחני נא מספרך וא"ת שאין הפ' בשגם קאי עלי רק דקאי על אידך פי' שתקצר ימות אדם כדי שלא יתגאה ותעמידהו על ק"כ שנה הלא אינו כן דימי שנותינו הם רק שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ואיך שייך לומר שיתגאה הלא רהבם עמל ואון וקאמר כי גז חיש ונאופה נגד ג' הגלגולים שבכל ג' הגלגולים ברוח קל יעופף מן העולם א"ו דקרא קאי על שתשמע תפלתי וקאמר עוד מי יודע עוז אפיך וכיראתך עברתיך לפי שעד הנה קאמר אף אם שיש ללמוד מאדה"ר