אור לישרים צ

קנאה אין עצמותיו מרקיבין מ"מ שעה א' קודם תחה"מ צריך להיות עפר ונמצא לפ"ז שגם זה נאמר לברכה ושפיר י"ל שהקב"ה קיבל צערו לתשובה אף על הנאת אכילה, והנה הרב בעל יפה תואר כ' דהך דיוקא תלך לא נאמר וכו' אינה ראיה גמורה אלא רמז בעלמא שיש לפרשו כפשוטו, אכן אי אמרינן דאדם נקרא אדמה כמו שהוכיח הגמ' מן והאדמה על ראשו מוכח דהאי קרא כי עפר אתה קאי על שעה א' קודם תחה"מ דא"ל דקאי על מיתת אדם כפי פשוטו ה"ל לומר כי אדמה אתה ואל אדמה תשוב איו דקאי על רקב עצמות וזה לא מקרי אדמה כ"א עפר וכיון דקאי על שעה א' קודם תחה"מ מוכח דגם על הנאת אכילה מקבל הקב"ה צער במקום תשובה ושפיר י"ל דהמן העץ מרמז על המן כנ"ל ותליא בזה דעל פסוק זה לא ידון רוחי באדם בשג"ם הוא בשר והי' ימיו מאה ועשרים פי' רש"י שלא ידון רוחי בקרבי ר"ל מפני שהוא בשר והי' לו להכניע מפני והי' ימיו מאה ועשרים עד ק"כ אאריך להם מבול ואם לא ישובו אביא מבול, אכן לפי דרש של הגמרא דדרש בשגם על מרע"ה בהיפוך שלא ידון רוחי באדם אם להשחית אם לרחם כיא לרחם עליהם בזכות משה והי' ימיו ק"כ קאי על משה ובזה ראינו ליישב הא דאמר משה בתפלתו על מעשה עגל שאמר לו קב"ה (שמות ל"ב) ויחר אפי בהם ואכלם והתפלל משה (שם שם) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא מספריך אשר כתבת ופרש"י מכל התורה כולה שלא יאמרו שלא הייתי כדאי לבקש רחמים עליהם ואינו מובן דמה מהני אם לא מוזכר בתורה מ"מ יאמרו שלא הי' כדאי לבקש רחמים עליהם אמנם לדברינו נאמר שכך אמר דהנה משה מרומז בתורה מבשג"ם הוא בשר שר"ל שבזכות משה לא ידון רוחי לכלותם וביקש שאם ח"ו רוצה לכלם כרגע ימחוק מספרו מ"ש שבזכות משה לא יכלה שלא יאמרו שהוא לא התפלל עליהם שאם התפלל עליהם היו נצולים וק"ל. היוצא מזה דאי אמרינן דבשג"ם הוא בשר קאי על משה הבטיח הקב"ה שלא יעשה כלי' לעולם ואכ"ק איך נגזר כלי' בימי אחשורש, אכן אם נאמר שלא הי' גזירת כלי' אלא כדי לעוררם שיקבלו התורה כנ"ל באמת לא גזר כלי' אלא לעוררם והא דקרי באותו פעם הסתרת פנים דהיינו על שושן ומה שלא נהרגו בשושן משום שקיבל צערן לתשובה. ועתה מתורץ כל המשך אבעי' מצא קן בראשו של אדם ופשיט לי' מואדמה על ראשו ר"ל שגם אדם נקרא אדמה ומוכח דכי עפר וכו' נאמר על רקיבת עפר ושפיר י"ל שהמן מה"ת מנין מדכתיב המן העץ והחטא הי' מפני שנהנו וכו' והקב"ה קיבל צערם לתשוב"ה וקאמר משה מה"ת מנין שנאמר בשג"ם הוא בשר וזהו ראי' על שנהנו מסעודתו של אותו רשע נגזרה הגזירה ועל כל העולם כולו כדי לעוררם לתשובה דא"ל שבאמת נתחייבו כלי' כולם וע"ז הי' הסתרת פנים דהא אי קאי בשגם על משה הבטיחו הקב"ה שלא יהי' כלי' לעולם וכיון דמוכח זה שפיר קאמר השתא המן מן התורה מנין וכו' ומייתי עוד ראי' ע"ז שהי' באותו פעם הסתרות פני' דאסתר מה"ת מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתר פני ועוד ראי' מייתי מרדכי מה"ת מנין דכתיב מור דרור וגו' וזה יבואר דהנה חכמי המוסר כ' דהתענית מסוגל לתשובה בב' דברים הא' שהוא ממרק גופו ממה שנהנה מהחטא והוא תשובת המשקל כפי חטאו, והב' דע"י ריבוי מאכל מתגאה כדכתיב פן תאכל ושבעת וגו' וכתיב בתרי' ורם לבבך וגו', ואין הקב"ה מקבל תשובתו שיסלח וימחול כדכתיב (תהלים) תועבת ה' כל גבה לב משא"כ בתענית שלבו נכנע ועי"כ הקב"ה מקבל זעקתו כדכתיב (תהלים) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, והנה לפי דרך הנ"ל אין התענית אלא הכנעה שיקובל תשובתו וא"צ שיעלה התענית לרצון לפני הקב"ה רק שיראה לפניו שלבו נכנע ומה שתקנו חכמי מוסר לומר ביום התענית שיעלה ריח תעניתינו כריח הקטורת הוא ע"פ דרך הא' שתענית הוא עיקר תשובת המשקל, ונראה דמשו"ה נרמז ויל' מרדכי גבי בשמים ראש משום ריח תעניותיו שגזר כר"ח בשמים ראש ונמצא שגם תענית שצמו בימי המן היה על דרך הראשון וע"כ צ"ל מפני שנהנו מסעודתו וכו' דאי משום שהשתחוו לצלם זה הי' החטא בלי הנאה וע"ז לא שייך התענית לתשובת המשקל ולא היה התענית אלא הכנעה שיקבל תפלת' ועל התפל' לא שייך לומר שעלה ריח תפלת' כבשמים ראש דעל תפלה שייך לומר קול תפלת' א"ו שהחטא היה מפני שנהנו מסעודתו וכו' כנ"ל וק"ל. ועתה נבא ליישב המשך הקפיטל דהנה יש עוד פירש על לא ידון לוקי באדם בשגם הוא