אור לישרים פז

שחביבים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שכן אתה מוציא בשעה שהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם ועשו עגל קצף הקב"ה על ישראל ואמר למשה הרף ממני ואשמידם כמה צדיקים היו באותו הדור וכמה חסידים משה ואהרן ויהושע ולא עשו בשבילם אלא בשביל משה עכ"ל, וא"כ לכאורה קשה מנ"ל דמשום מכ"מ נתעסק בו הקב"ה דלמא משו"ה נתעסק בו הקב"ה כדי שלא ידע איש את קבורתו, אמנם נא' הלא איתא (שם י"ג) שמשה מת בהר נבו שהי' בחלקו של ראובן ומשה קבור בחלקו של גד דכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק וגו' מחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ד' מילין אותן ד' מילין מי הוליכו מלמד שהי' משה מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת היו אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והקב"ה אמר מי יקום לי עם מריעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ונמצא אי משום כדי שלא ידע את קבורתו היה די שמאחר שנתעסקו בו ישראל יתעסק בו הקב"ה ויאספיהו במקום שלא נודע קבורתו ומפני מה לא הניח להתעסק בו גם כל ישראל א"ו משום מכ"מ, וכן מדוקדק לשון המשנה דקאמר שלא נתעסק עמו אלא קב"ה, אמנם אי' בגמרא (סנהדרין ל"ט) א"ל האי מין לר"א אלקיכם כהן הוא שנאמר ויקחו לי תרומה כי קברו למשה במאי טבל אלימא במים הא כתיב מי מדד בשעלו מים וכו' א"ל בנורא טבל, ומק' תו' אמאי לא שאל לו איך טימא עצמו במשה שהיה מת ותירץ דישראל נקראים בנים למקום ורשאי הכהן לטמא לבנו והמהרש"א בח"א כ' לתרץ באופן אחר הוא משום דבמשה לא הי' יכול להתעסק עמו אדם אחר כדי שלא ידע איש קבורתו ונמצא שהיה מת מצוה והי' יכול קב"ה להתעסק עמו והנה לפי דברי מהרש"א לכאורה קושייתינו במ"ע מנ"ל דמשום מכ"מ לא התעסקו בו ישראל דלמא משום דלא ידע איש את קבורתו ואי משום שהיה לו להניח להתעסק גם ישראל וקב"ה יעלים קבורתו זה לא היה יכול לעשות כיון שיתעסקו עמו ישראל שוב לא יהיה מת מצוה ולא יהי' קב"ה יכול להתעסק עמו מפני שהוא כהן, אכן אם נאמר כדעת התוס' שנקראו בנים וכו' שפיר יכול להתעסק עמו אף שיתעסקו עמו ישראל ושפיר מוכח דמשום מכ"מ לא התעסקו עמו ישראל, אך מנ"ל לתוס' כן הלא יוכל לפרשו כדברי מהרש"א, אמנם נאמר שדברי תוס' מוכרחים מהא דמצינו במשנה הנ"ל דלא על משה בלבד אמרו אלא כל הצדיקים שנאמר כבוד ה' יאספך וגו' ועל שאר הצדיקים לא שייך לומר שהי' מ"מ וע"כ מפני שנקראו בנים, וזהו המשך לשון המשנה דהמשנה רצה להוכיח שהוא מכ"מ ולא משום שלא ידע איש את קבורתו דאם כן הי' להניח להתעסק בו גם ישראל ואי משום שלא יקרא שוב מ"מ תקשה הלא בלא"ה רשאי להתעסק עמו מפני שנקראו בנים ולהוכיח זה מסיים המשנה ולא על משה בלבד אמרו אלא וכו' דמזה שפיר מוכח שהיה מכ"מ, והנה תחלת משנה זאת צריכין אנו להבין למה צריך המשנה ללמוד מסוטה שבמדה שאדם מודד וכו' הלא גם מסוטה עדיין אינו מבואר בהדיא שפורעניות הבאה יהי בשביל מדה שחטא בה ומקרא מלא נאמר דכתיב (ישעי' ב') ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרת עינים הלוך ונוסף תלכנה וברגליהם תעכסנה ופי' רש"י כשעוברים בשוק אצל בחורי ישראל דורסתה ברגל ורומזת צידי חיבה נואפ' כדי להבעיר בו יצה"ר כעכס זה של נחש וכתיב (שם י"ז) וספא ה' קדקד בנות ציון וה' פתחן יערה ובסוף נאמר והי תחת בושם מקיהי' ותחת חגורה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגל מחגורת שק כי תחת יופי נמצא שהכתוב אומר בה שהכל נעשה מדה כ"א ול"ל למילף מסוטה דכיון שמקרא מלא הוא גם ק' על הברייתא כיון שמביא קרא בסאסאה וכו' למה קאמר שם וכן מצינו בסוטה, עוד קשה דגבי סוטה נאמר שתהי' האשה לאלה בקרב עמה ועל זה אינו מפרש הגמ' נגד מה בא פורעניות זאת שתהי' לאלה בקרב עמה. אמנם נאמר דודאי כשעושה מעשה הגורם לעבירה וגם עבר אותו העבירה בודאי הקב"ה פורע מכ"מ וכדכתיב בסאסאה וגו', אמנם לפעמים נעשה איזה מעשה אשר הוא רק גרם לעבירה וע"י איזה עיכוב נתעכב שלא נעשה העבירה וה"א דבזה אין הקב"ה משלם מכ"מ דהוי זו כמו שחישב לעשות עבירה ולא עשאו שאין הש"י מצרף מחשבה למעשה אמנם באמת לא כן הוא דזה לא חטא במחשבה לבד כ"א בעשי' המעשה מה שלא הי' לו לעשות אף עפ"י שלא עשה המעשה אלא בשביל לחטוא ובסוף לא חטא מ"מ הוי מעשה בלא מחשבה וגם בזה הקב"ה פורע מכ"מ ומביא ראי' לזה מסוטה דודאי מקרא דישעי' לא מוכח דשם הוי פרוצים בעריות ואפשר שאותן בנות שגרמו יצה"ר בבחורי'