אור לישרים פו

גדול דה"ל בן י"ג שנה ויום אי, מ"מ לענין שנת הצדיקים אין הקב"ה חושב מקצת יום ככולו עד שיתמלא היום והיינו דקאמר היום מלאו ימי דייקא וכן שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום דייקא ר"ל שאין היום נשלם ביציאת אותו היום כ"א דחשבינן היום מיום ליום דהיינו מעת לעת ומדויק בלשון הקרא את מספר ימיך אמלא, וק"ל. אך לפי"ז קשה איך מבואר בזה שהי' צדיק דלמא הי' לו להחיות קכ"א שנה וכמו דאמרינן דברשעים אינו ממלא שנותיהן מיום ליום אלא מקצת שנה נחשוב להם ככל השנה ה"נ נוכל לומר שמקצת היום נחשב לכל היום אמנם אם כבר נאמר במקום אחר שאין לו להחיות כ"א ק"כ שנה שפיר מוכח מיום מיתתו שהיה צדיק כנ"ל והיינו דקאמר משה מן התורה מנין וכפירש"י איך מוכח מה"ת קודם שבא ומה יהי' בסופו כמה יחי' דאם לא נאמר זאת בשום מקום אינו מובן דברי תוכחתו לענין מאי קאמר היום מלאו ימי ושנותי דמזה לא מוכח דהיה צדיק וקאמר בשג"ם הוא בשר דשם נאמר והיו ימיו מאה ועשרים ומשם מוכח שלא היה לו להחיות כ"א ק"כ שנה ושפיר מוכח דהי' צדיק כנ"ל, והבן. והנה מורי ורבותי לא לדרשה קאתינא רק לבאר דברי מוסר היוצא מדברינו אלה שגם בדורינו יש כמה תלמידי חכמים אשר הם מבלים כל ימי חייהם בצער ודוחק גדול ואין אדם משגיח עליהם ואינם חסים על כבודן רק אחר מותם הם בוכים ומספידים עליהם כמו שנודע לכל שבמיתת הרב מ"ו אנשיל עוזרש ז"ל התעוררו העם בכי והספד רב ובחייו היה לו דוחק גדול כנודע לבני קהילתינו ובלי ספק שמרוב דוחקו נטלו ממנו כל הכחות וקרבה מיתתו והלא יותר טוב הי' לרחם עליו ועל לומדי תורה העניים בחייהם שלא תצטרכו לבכות עליה' במיתתן בכו עליהם בחייהם הש"י יאריך ימיהם שגם עתה המה חשובים כמתים כי עני חשוב כמת ותרחמו ותחמלו עליהם. נחזור לעניינינו וטרם שנבאר המשך המאמר איך תליא שאלה זו שמשה מה"ת מנין במה שפשט תחלה מן אדמה על ראשו וכן איך שייך זל"ז המן ומרדכי ואסתר מה"ת מנין נציע הא דאיתא (סוטה ד') במדה שאדם מודד מודדין לו היא קשטה עצמה לעבירה המקום ניוולה היא גילתה א"ע לעבירה המקום גילה עלי' בירך שהתחילה בעבירה תחלה ואח"כ הבטן לפיכך תלקה הירך תחלה ואח"כ הבטן ושאר כל הגוף לא פלט ובבריי' איתא תני' ר"י אומר מנין שבמדה שאדם מודד מודדין לו ת"ל בסאסאה בשלחה תריבנה וקאמר שם וכן מצינו בסוטה שבמדה שאדם מודד מודדין לו היא עמדה על פתח ביתה לראות לו לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל היא פרסה סודרין נאין על ראשה לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחה תחת רגליה היא קשטוה לו פניה לפיכך פניה מריקות היא כחלה את עיני' לפיכך עיני' בולטות היא קלעה לו שערו לפיכך כהן סותר שערה היא הראתה לו באצבע לפיכך צפרניה נושרות היא חגרה לו בצילצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדי' היא פשטה לו את יריכה לפיכך יריכה נופלת היא קבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה היא האכילתו מעדני מלך לפיכך קרבנה מאכל בהמה היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים לפיכך כהן השקתה מים המאררים במקידה של חרס היא עשתה בסתר יושב בסתר עליון שם בה פני' שנאמר ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורנו עין, ועוד קאמר במשנה שם וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה א' שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל במדבר ז' ימים שנאמר והעם לא נסעו עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחים גדול הימנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים ומי לנו גדול מיוסף שלא נתעסקו עמו אלא משה משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו מי לנו גדול ממשה שלא נתעסקו בו אלא המקום שנאמר ויקברו אותו בגיא לא על מסה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך עכ"ל הגמרא. והנה יפלא דמעיקרא קאמר המשנה דמשה זכה במכ"מ שנתעסקו עמו קב"ה ואח"כ מסיים לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים, אמנם נאמר דאיתא (סוטה י"ז) אר"ח ב"ח איני נסתר קברו של משה מעיני ב"ו מפני שגלוי לפני הקב"ה שעתיד בהמ"ק ליחרב ולהגלות ישראל מארצם שמא יבואו לקבורתו של משה באותו שעה ויעמדו בבכי' ויתחננו למשה ויאמרו בו משה רבינו עמוד בתפלה בעדינו ויעמוד משה ויבטל הגזירה מפני