אור לישרים פג

י"ט) אמר רבה בר נחמיני א"ר יוחנן כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו ואם נקרא עפי"מ דאיתא בגמרא (עירובין נ"ד) על פסוק דדיך ירווך בכל עת למה נמשלה התורה לדד לומר לך מה דד הזה כל זמן שתינוק יונק בה מוצא בה חלב כך דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן אתה מוציא בה טעם ונמצא כל זמן שהי' לומדין אצל רבם כל תלמידים היו יונקים משדי אמם שהוא רבם וא"כ כיון שיש להם אב ואם אחד הם נקראים אחים וגם נקראים ריעים כדכתיב (שיר השירים ח') חבירים המקשיבים לקול רבם וכיון שהם אחים וריעים אף שלא קאי בזמן הזה ברכת השלום מכל מקום בלאו הברכה מצד הטבע שלום ביניהם וזה שייך ג"כ דוקא בת"ח. אופן הד' דאין שום ת"ח שונא לשום ת"ח דאע"ג שנקראים חובלים היינו שאחד סותר דברי חבירו אבל מ"מ כל אחד מבקש כל טוב לשאר ת"ח והא מפני דידוע דכל ת"ח מצפה לחזות בבנין בית אלקינו ואי' בגמ' (סנהדרין ד') כל העוסק בתורה מקרב את הגאולה שנאמר ולאמר לציון עמי אתם, ופי' המהרש"א לציון אלו ת"ח המצויינים בהלכה עמי אתם דהיינו שבגאולה העתידה יהי' נקראים עמי במקום שהיו נקראים לא עמי בגלותם ונמצא שכל ת"ח מקרב את הגאולה וא"כ בודאי אין שונאים זה לזה כיון שכולם מסייעין זה לזה מה שמצפה חבירו ודרך משל אם מלכות אחד שיש לו כמה מאות שבוים במאסר ורוצה שיבנו לו מבצר אחד והבטיחם שאם יתמידו במלאכתם ויגמור הבנין כאשר נתן בתחלה ציורו ותבניתו אז יצאו חפשי ונמצא כל מי שרוצה למהר לצאת לחפשי ימהר ויחיש מעשיהו ולא יתעצל ולכל מי שכמו כן אינו מתעצל הוא אוהב נאמן מפני שגם הוא מועיל שיצאו חפשי ומי שמתעצל במלאכתו הוא שונא, ובזה מובן השנאה שבין ת"ח והע"ה וכמו שאמר החכם (משלי כ"ז) כמים פנים אל פנים וגו' שכל ת"ח מקרבין הגאולה ומסייעין לצאת חפשי משא"כ ע"ה, והיינו שאמר דוד המלך ע"ה דדוד הי' משמיע לדורו ד"ת ודברי מוסר והי' לו שונאים רבים בין הלומדים כגון דואג ואחיתופל וכדומה שכולם היו לומדי תורה והי' לו למנוע דמסתמא יסתרו דבריו ולזה אמר למען אחי ורע אדברה נא נגד אותם הלומדים אתו אצל רב אחד ואמר תו נגד הלומדים אחרים הלא למען בית ה' אלקינו אבקשה טוב לך, וא"כ אין אני שונא אתכם בלב ואני מתאוה שיהי' לכם כל טוב בשביל שאתם מסייעין אותי לקרב בנין בהמ"ק ושני טעמים אלו לא שייך על העתיד דלעתיד לא ילמדו איש את אחיו ונמצא שלא יהיו הת"ח אחים וריעים מצד שלומדים אצל רב א' וגם מצד שמסייעי' זה לזה לקרב הגאולה נמי ליתא דהגאולה כבר יהי' עבר לכן צריך על העתיד הפסוק וכל בניך, אבל על זמן הזה מביא הנך שני אופנים בשני פסוקים אלו דהיינו למען אחי וריעי וגו' למען בית ה' וגו' שת"ח מקרבין בנין בית אלקינו וגו' וק"ל. אופן הה' הוא דמלבד אלו הד' אופנים שבארנו מ"מ שפיר קאמר ר' חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם דע"י ת"ח שלומד תורה מביא הגאולה וכשיהיה הגאולה אז יהי' ה' לנו לאלקים ואנחנו נהי' לו לעם כנבואת ירמי' הנביא שהובאנו לעיל ואז יהי' כולם ידעו אותי מקטנים ועד גדולים וכולם יהיו נקראים עם ה' ויקוים בנו ה' יברך את עמו בשלום ונמצא שע"י ת"ח שבזמן הזה מתרבה השלום העתידה, וזה שייך לומר קודם הגאולה אבל לא לאחר הגאולה והיינו דמביא הפסוק החמישי ה' יברך את עמו בשלום שע"י ת"ת של ת"ח בזמן הזה מתרבה השלום העתידות שהם מקרבין ודברי ר' חנינא מיושבים שפיר ומשו"ה מביא הגמרא אלו הפסוקים כנ"ל וק"ל. ובזה יבואר הא דקאמר שאין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם כי בזמן הגאולה יהי' אנחנו נקראים עמו ואז צריך שיהי' שלום בעולם ולכך צריך אלי' לעשות שלום וכשיבא אלי' ביום שלאחריו יקוים ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן. ה ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל בבה"כ ישינה וחדשה ז' אדר תקכ"ו לפ"ק. דוד המלך ע"ה הכניס בספרו (תהלים צ') תפלה למשה איש האלקים וגו' ונראה דהנך מלת תפלה למשה איש אלקים אין זה מדברי משה בעצמו דהרי משה עניו מכל אדם ועליו נאמר והאיש משה עניו מאוד ואיך יתייחס עצמו בתפלתו שהוא איש אלקים, אלא שדוד כתב שתפלה זאת אמר משה איש אלקים ומשה לא התחיל אלא מה מעון אתה היית לנו בדור ודור והנה רש"י כתב בספר