אור לישרים פב

שנאמר כי זאת הברית אשר אכרית להם את בני ישראל אחרי ימים ההם נאום ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי לכם לאלקי' והם יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולים נאום ה' כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור אז כיון שיהי' נקראים עם ה' אז יהי' שלום בין כולם שלא ישארו ע"ה ושנה ופירש ויקויים הברכה של ה' יברך את עמו בשלום אבל בזמן הזה אנו נקראים לא עמי ומשו"ה לא קשה מפסוק ה' יברך וק"ל. ולפ"ז מיושב הא דאיתא כל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו אלקי כיון דבארנו דבע"ה ושנה ופירש אינם נקראים עמו והברכה של ה' יברך את עמו בשלום אינו קאי רק בת"ח ובחוצה לארץ גם לת"ח אין שלום וע"כ דהם נמי אין נקראים עמו וכשהן אין נקראים עמו כמו כן הקב"ה אומר שאני לא אהי' לכם כנבואות הושע וירמי' ומשו"ה דומה כמי שאין לו אלקי כנ"ל וק"ל. וזהו הפירוש של פסוק ראשון שמביא ר"ח שנאמר וכל בניך למודי ה' ר"ל שאז יתקיים הנבואה ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו כי כולם ידעו אותי למקטנים ועד גדולים וזה יהי' בזמן הגאולה אז יהי' נמי מקוים והם יהיו לי לעם ונמצא שהברכה ה' יברך את עמו קאי על אותו זמן ושפיר מסיים ורב שלום בניך א"ת וכו' וק"ל. אך ע"ז קשה תינח התירץ הזה על הפסוק ה' יברך דהברכה לא נאמרה אלא על עמו ועתה בזמן הזה אינו נקראים עמו אכן על ר' חנינא שאמר ת"ח מרבים שלום בעולם שמשמע דכל ת"ח הן בבבל הן בא"י ובבבל הם נקראים חובלים כנ"ל ובזה נתרץ הה' אופנים דאף שאין הברכה קאי על זמן הזה מכל מקום לפי דרך הטבע יש לת"ח שלום יותר מע"ה. האופן א' דהנה ברב עם תלמידיו יש שלום בינותם והוא משום דודאי ת"ח שבבבל השנאה הוא רק מצד הקנאה כדאמרינן כלום מתקנא אלא חכם בחכם ובכל אדם מתקנא חוץ מאב בבנו ורב בתלמידיו וא"כ הרב אוהב את תלמידיו וגם התלמידים אוהבים להרב שלהם מצד שאוהבים לשמוע תורתו ואלו אינם מחבלים לרבם דהא אוהבים תורת רבם דהא לומדים אצלו ומצד הטבע שיהי' שלום ביניהם וזה לא שייך בע"ה ומשו"ה שפיר קאמר שת"ח מרבים שלום בעולם וזה שייך דווקא בזמן הזה אבל בזמן הגאולה שוב לא יהי' לרב תלמידים כמו דכתיב בנבואה הנ"ל ולא ילמדו איש את אחיו וגו' ומשו"ה מביא ר"ח על העתיד הפסוק וכל בניך וגו' אבל על זמן הזה אינו צריך לברכת השלום דמצד הטבע שלום בינותם וזהו הפי' הפסוק מן ה' פסוקים שלום רב וגו' דהיינו הרב עם התלמידים וק"ל. אופן הב' הוא דמצינו בגמרא כמה מדות ישרות שינהיג אדם בהן שיהי' מקובל לאנשי ביתו כגון שלא להטיל אימה יתירה בתוך ביתו כי היכי דלקבלו מיני' וכן דברי חכמים בנחת נשועי' ועוד איתא בגמרא (ב"ב צ"ח) האי מאן דיהיר אפי' לאינשי ביתי' לא מתקבל והרבה כדומה ונמצא דת"ח שבקי באלו מדות יודע להתנהג שיהי' מקובל לאנשי ביתו מה שאין כן ע"ה ולעתיד בלאו הכי כולם יתנהגו במדות ישרות ולא שייך זה ומשום הכי על העתיד מביא הפסוק וכל בניך אבל על זמן הזה מביא הפסוק הב' יהי' שלום בחילך וגו'. באופן הג' ואופן הד' יתבאר המשך אלו ב' פסוקים שאמר דוד המלך ע"ה גבי הדדי למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלקינו אבקשה טוב לך, דהנה פסקינן בח"מ הלכות דיינים שלא ישבו ב' דיינים השונאים זה לזה יחד בדין א' אבל אוהבים שרי משום דשונאים כל אחד מכווין לסתור דברי חבירו ואעפ"י שחבירו אומר היושר מ"מ אינו חושש לדבריו ואוהב לטעון טענות סתירות עליו משא"כ כשהן אוהבים זה לזה כל אחד מחבב דברי חבירו ויוציא הדין לאמיתו וא"כ גם הכא נאמר דלכאורה בחו"ל שת"ח שנקראים חובלים מפני שזה סותר דברי זה מהראוי שלא לומר שום תיח ד"ת או דברי מוסר בפני ת"ח אחר כי הוא מכווין לסתרו ואינו נכנס באזניו. אמנם מלבד שבארנו לעיר שהרב ותלמידים אוהבים זה לזה אלא יש עוד אופן ג' שאפי' אם הת"ח שווין זל"ז אם היו חברים כשהן היו לומדים אצל רבם ואלו נקראים אחים וריעים מפני שמצינו דרבי נקרא גם אב ואם דכשפירש אלי' מאלישע צעק אלישע ואמר (מלכים ב' ב') אבי אבי רכב ישראל ודרשו בגמרא (מ"ק כ"ז) שקרא לאלי' אבי אבי זה אב ואם רכב ישראל זה רבו ונבאר שבאמת הרב נקרא אביו ואמו ורבו רבו כפשוטו ואביו נקרא עפי"מ דאי' בגמרא (סנהדרין