אור לישרים פא

אכן אם לא ישכח ויהי' הוא ג"כ נחשוב בין ת"ח בודאי יהי' לו שלום כאמרם ת"ח מרבים שלום בעולם לאפוקי ע"ה הם מלאים קנאה ושנאה ותחרות זה לזה ואין ביניהם שלום ובדרך הלצה שמעתי מפי א' ששאל מפני מה לפעמים שני ע"ה הם במחלוקת גדולה ודוברים זע"ז דברים רעים אשר לא נשמע ונראה כאלו אין לו חלק באלקי ישראל וכשמת הוא הולך לבקש ממנו מחילה ומרחיש בשפתיו בלחש ולוחש באזניו מה הוא זה הלא לפי דעתו לאחר מיתה יקולע בכף הקלע ע"י מלאכי חבלה ומאי איכפת לי' שביקש ממנו מחילה ותירץ לפי שגדולה שנאה ששונאים ע"ה את הת"ח יותר מאומות העולם אמנם הלא מצינו שגם ע"ה שונאי' זה לזה ומפני מה שונא אותו הלא הוא ג"כ ע"ה כמוהו אמנם מפני שחשדו בכשרים שחושד את חבירו שיחזור מלהיות ע"ה וילך ללמוד ומשו"ה שונא אותו מאוד ומדבר עליו דברי כזבי'. אבל כשמת ורואה שמת ע"ה כשר כדינו וכהלכה מתחרט על שנאתו והולך ומבקש ממנו מחילה על שחושדו בכשרים ודבר זה אינו רוצה לגלות ומשום הכי צריך למימרא בלחישה ולסיים נבאר הא דאיתא בסיומי מסכת ברכות א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול יהי' שלום בחילך ושלום בארמנותיך למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אבקשה טוב לך ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ויש לדקדק למה צריך כל הני פסוקים לראי' שת"ח מרבים שלום בעולם ותו דסוגי' בכל הש"ס דהיכי דלא מוכח מפסוק ראשון קאמר. ואומר והכא לא קאמר הכי אלא מייתי פסוקים זא"ז ולא קאמר ואומר, לכן נאמר דהסיגנון יהי' כך דראיית ר"ח היא מפסוק ראשון רק דע"ז קשה הלא הך פסוק לא קאי אלא אזמן גאולה ואיך קאמר ר"ח סתמא ת"ח מרבים שלום בעולם אמנם נאמר דבזמן הזה בלא"ה הם מרבים שלום משא"כ בעוה"ב ואינו כן לע"ל ומשו"ה אין צריך ר"ח להביא ראי' אלא על העתיד וזה יתבאר בחמשה אופנים וכל פסוק ופסוק שאחר פסוק ראשון מבאר אופן א', דהנה איתא במכילתא על הא דקאמר בהיכלו אומר כבוד ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כשנתן הקב"ה תורה לישראל הי' קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי העולם אוחזתן הרעדה בהיכלהון נתקבצו אצל בלעם א"ל מה קול ההמון הזה ששמענו שמא מביא מבול לעולם שנאמר ה' למבול ישב אמר וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנאמר ה' באש נשפט א"ל כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול כל עיקר שנאמר ולא יהי' עוד המים מבול לשחת כל בשר אלא חמדה טובה גנוזה יש לו בבית גנזיו שגנזוה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ונתנה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן עכו כולם ואמרו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, והנה יל"ד האיך שייך לנתינת התורה לומר ה' יברך את עמו בשלום אמנם נאמר דהוצטרכו התורה להתברך בשלום דאם לא כן התורה ירבה מחלוקת וגדולה שנאה ששונאים ע"ה את הת"ח וכן שנה ופירש יותר מהם וא"כ לא יהי' שלום בין ישראל ומשו"ה הוצרך לברכם בשלום אך ק' הלא באמת אחר הברכה עדיין המה שונאים אמנם נאמר דהא כבר התחלנו דהת"ח נקראים עם ה' ולא ע"ה כמש"ל פסוק והגד לעמי פשעם ודרז"ל אלו ת"ח ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה ונמצא שלא הי' הברכה אלא לעמו המה הת"ח ואי לאו הברכה הי' גם הת"ח אע"ג שלא הי' שונאים מ"מ לא הי' אהובים זל"ז ולא הי' להם קיום בין הע"ה ח"ו ומשו"ה הוצרך לברכם בשלום שיהיו אוהבים זל"ז ועי"ז יהי' להם תקומה. אמנם איתא (סנהדרין כ"ה) על פסוק ואקח כי שני מקלות לא' קראתי נועם ולא' קראתי חובלים ודרשינן נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימים זא"ז בהלכה ר"ל שכל אחד מחבב דברי חבירו חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זא"ז בהלכה וא"כ קשה הלא גם ת"ח שבבבל קרוים עמו והם חובלים זה א"ז והלא כתיב ה' יברך את עמו בשלום והיכן מקוים הברכה, אמנם נתרץ ויתורץ נמי הא דאיתא (כתובות קי"א) הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלקי ולפי"פ אינו מובן לענין מאי דימה כמי שאין לו אלקי ולפ"ד יבואר דהנה מצינו (הושע ב') שאמר לו הש"י שיקרא על בן הנולד לו מבן זנונים לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהי' לכם לאלקים אכן לעתיד כשיתקיים נבואת ירמי' הנביא