אור לישרים פ

יהי' תחת לשונך ולא תגלה אותם לשום אדם ונראה דהחמאה שהיא מבחר מהחלב ומצינו דהחלב המה סודות התורה החמאה הוא טעמי מצוה עפ"י סוד דכיון שיודע סדר השתלשלות ובנין העולמות נודע לו ג"כ טעמי המצוה וכ"ש הוא שלא יגלה זה והיינו דקאמר שהבקר שהיא התורה שבע"פ נתן אל הנער ר"ל שלמד אות' לתלמידיו וכמה דכתיב (שמות ל"ג) ויהושע משרתו נער אבל החמאה וחלב לקח בעצמו ויתן לפניהם לפני ב"ד של מעלה והוא עומד עליהם תחת העץ ר"ל שכבר נפטר מחום היום האמור למעלה וקאמר ויאכלו שהיו נהנים ממנו כמו שבארנו למעלה על הכתוב (משלי י"ג) מפרי פי איש יאכל טוב ויאמרו אליו איה שרה אשתך ואיתא בבראשית רבה אי"ו נקוד למ"ד לא נקוד א"ר אליעזר בכל מקום שאתה מוציא כתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב נקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה אי"ו אברהם כשם שאמרו לאברהם איה שרה כך אמרו לשרה איו אברהם ובגמרא מפרש שיודעים היו היכן המה רק שעשו כן כדי לחבבם זה על זה. ומדי דברי בזה נתרץ מה שמקשים העולם דלמה הוצרך לנקוד על אאי"ו שבאליו ה"ל לנקוד רק על למ"ד שבאליו והי' הכתב רבה על הנקודה וידרוש את הכתב, ונראה לתרץ לפי פשוטו דמה מהני שנכתוב איו הלא לא כתיב למי קאמרי איו וכך צריך למיכתב ויאמרו אליו איו ולכן כשנקוד על איו שבאליו צריכי' לדרוש את הנקודה שהיא רבה על הכתב באותו תיבה וגם צריכי' לדרוש הכתב אשר איננו נקוד שבשתי תיבות אלו אליו איה מפני שבב' תיבות אלו הכתב רבה על הנקודה ונמצא שתשאר אותיות אלי"ה ונמצא שצריך לדרוש את הכתב והנקודה ומשו"ה הוצרך לחלק התיבות שיהי' נדרש ממנה אלי' ויהי' נדרש ממנו איו וא"כ יותר טוב לנקוד ג' אותיות מ"ד אותיות דאי הוי נקוד רק על למ"ד שבאליו הוי צריך לנקוד נמי אותיות אי"ו כדי שיצטרף אל למ"ד של אליו וידרוש ממנה אליה וק"ל. נחזור לעניינינו שלפי פשוטו הי' המלאכים מחבבים שרה בעיני אברהם ואברהם בעיני שרה ולפי דרכינו נאמר שמרמז שאחר שנהנו הב"ד של מעלה מתורתו ויצא נקי ומעיקרא היו נצבים עליו להפריד נשמתו מגופו עכשיו היו מחבבי' זה לזה שיהי' להם דביקות ואמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך זה יבואר עפ"מ דאי' במדרש על פסוק (דברים א') יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים משל לאדם אחד שהלך בדרך עיף ויגע בתוקף החום והירעב וצמא ולא מצא לאכול עד שפגע באילן א' שצילו נאה שעומד אצל מעין שמימיו מתוקים והאילן מלא פירות טובים ונחמדים מיד הי' ישב לו תחת צילו ואכל מפירות האילן כדי שובעו ושתה מן המים שאצלו וכשרצה להשיב לדרכו אמר אילן במה אברכך אם אברכך שיהי' פירותך נעים וטובים הלא בלא"ה כן הוא אם אברכך שלא יחסר מימיך הלא המעיין אצלך ואם אברכך שיהי' צילך נאה הרי כבר צילך נאה אלא אברכך שיהי' האילנות שיבואו מפירותך כמותך כך משה רצה לברך את ישראל ולא הי' יודע במה לברכם שכבר היו נשלמים בכל מעלות ומדות כדכתיב (שיר השירים ח') מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה וכל הקפיטל ההוא אשר מדבר בשבח דור המדבר לפיכך אמר יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ר"ל שיהי' יוצא חלציכם כמותכם, כך כשאברהם שהיא הנשמה יצא בדינה זכאי ונשלם בכל המעלות ובכל הברכות כדכתיב (בראשית כ"ז) וה' בירך את אברהם בכל ברכו השם ואמר כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ר"ל שיהי' לך בן כמותך וקאמר ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו ר"ל דלמעלה אמר שציוה אברהם לשרה ונאמר שאברהם עשה כאשר דבר אבל לא נאמר ששרה דהיינו הגוף אם עשה כאשר ציוהו לכן קאמר ושרה שומעת ר"ל שמיעת הלב פתח האוהל והוא אחריו ר"ל דהיצר הרע אשר שוכן תוך הגוף ונקרא הוא כדאמרינן הוא השטן הוא היצה"ר וכו' ואם השומע לעצתו הוא מושל על הגוף במקום הנשמה והיינו דקאמר והוא אחריו ר"ל הוא היצה"ר כשהגוף נכנס בבה"מ הוצרך הוא להיות אחריו ר"ל אחורי הפתח כענין שאמרו אם פגע בך מנוול זה וכו' וק"ל. היוצא מזה דהתורה מגינה ומצילה מכל הפורעניות ומאריכות ימים כדכתיב (משלי ב') בני תורתי אל תשכח ומצותי יצר לבך כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך ומה דקאמר ושלום יוסיפו לך משום דמעיקרא קאמר שלא ישכח היינו שיחזיר על לימודו ולא יפרוש ממנו דודאי שאם יהי' סנה ופירש בודאי ישכח תורתו שעי"כ שלא יהי' שנה ופירש שלום יוסיפו לך לאפוקי אם יהי' שנה ופירש גדולה השנאה שיהי' בינו לבין ת"ח