אור לישרים עח

מת"ת ואנחנו רואים שמכל מדינות אייראפע באים הנה ללמוד תורה ועוזבים את אבותיהם כאשר בארנו לעיל ובניהם הם בארץ נכרי' ולא חמלו אבותיהם לשלחם הנה איך נפריד בנינו מן התורה שאין אנחנו צריכים לשלוח אותם למרחקים ובזה אנו גרועים מכל שאר הקהלות ונמצא כשהשכינה שרוי בינינו היא מגינה מן הטורפים ומן השודדים ומיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה לכן אם ח"ו אנו פורשים מן התורה אין להשכינה מקום מנוחה לשכון אצלינו לכן צריכים אנו ליזהר שלא למעט בעלי תורה מבתינו שהם קרובי תורתינו הקדושה וזו שארה לא יגרע שהם קרובים מהתורה. ונבאר גם כסותה הא' יש לפרש שיעשה בגדי קודש לס"ת שבבה"כ ובבה"מ וכן הספרים דהיינו ספרי קודש שבע"פ הנדפסים שיכריכם אותם בכרך ולא ילכו בבזיון קרוע ובלוע עד שבהרבה בתים ממש דורסים על השמות או י"ל עפי"מ דקרי ר"י למאני מכבדותא וה"ה בהיפוך שהכבוד נקרא מלבוש ר"ל שלא ימעטו בכבוד התורה ובכללה שלא יבוזו את התורה לצאת חוץ בשעת קריאתה כמש"ל. וקאמר וענתה לא יגרע קאי על אותן שהן קובעים עתים לתורה קאמר שלא יגרעו אותה עונה דהרבה ב"א שקובעים עתים לתורה שעה א' קבוע ביום ואם נזדמן להם איזה עסק באותה שעה הם מבטלין אותה וזה לא מקרי קובע עתים לתורה אלא שקובע עתים לעסקי עוה"ז דהיינו שכ"ג שעות ביום בודאי יעסקו בעסקי עוה"ז ולפעמים גם בשעה כ"ד הנשארת נמי יתעסקו ובהיפוך ראוי להיות שבעונה הקבוע לתורה לא יבטל לעולם ובשעה אחרת כשיפנה מעסקיו יעסוק ג"כ בד"ת זה מקרי קובע עתים לתורה והיינו דקאמר ועונתה לא יגרע שלא יגרע בשום פעם עונה הקבוע לה וק"ל. ולפי מה שבארנו נבאר שלזה רמזה התורה בסדרה שלפנינו דהסדרה שלפני' מסיימת בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בני נכר נימולו אתו ואח"כ מתחיל הסדר' שלפנינו וירא ה' אליו באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדיך יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאין קמח סולת לושי ועשי עוגות ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו. והנה התורה נדרשת בפרד"ס דהיינו פשט רמז דרוש סוד, והנה אין לנו עסק בנסתרות לדורשה עפ"י סוד וכן דרוש המה י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ואפי' בימי התנאים לא היו רשאים לדורשה בי"ג מדות כי אם כפי מה שקבלו מרבותם איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה ועתה שאין שום א' מאתנו שיש לו קבלה מרבותיו דרש מי"ג מדות מה שלא נזכר בגמרא ובמדרשים וזיל קרי בי' וגם הפשט אין אנו צריכים לבארו כי כבר נדפסו תורה נביאים כתובים בלשון אשכנז שאפי' הנשים יכולין לידע פשוטיהן ולא נשאר לבאר כי אם הרמז ועפי"מ שבארנו למעלה יבואר הרמז ואף שגם בזוהר הקדוש מבואר קרוב לאותו ענין שאנו מבארים אותו מ"מ אינו מבואר כפי סדר הפסוקים ונאמר דהנה איתא בזוהר הקדוש דאברהם הוא מרמז על הנשמה ושרה מרמזת על הגוף שהוא החומר כי הנשמה וגוף הם כמו איש ואשה, והנה איתא שאברהם נימול ביום הכיפורים שנאמר בעצם היום הזה נימול אברהם וכתיב (ויקרא כ"ו) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה מה להלן יום הכיפורים אף כאן יוה"כ והוא מרמז שתמיד ביום הכיפורים הנשמה והנפש המושכלת ימול את בשר ערלת לבבו אף שבכל השנה כולה הוא ערל כמאמר הנביא (ירמי' ט') כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב מ"מ ביוה"כ תמיד ימולו את לבבם וקאמר בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו דהיינו הנשמה והנפש המושכלת שנולד מן הנשמה וקאמר כל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בני נכר נמולו אתו המה אברי הגוף שהנשמה היא חלק אלקות ממעל אבל הגוף שאינו אלא מילידי בית שהם חלק אביו ואמו שהמה