אור לישרים עה

ושפלות שומעת חרפה וגדופה והיא יושבת בדודה ושמומה ומתאבלת על בניה הנתונים לטרף ולשבי ולביזה וללעג והיא כ"כ ממש יכולה לומר דמן יומין דנפקת מן ביתך לא חמית טב עד מתי לא תרחם עלי' אך תפלתינו זאת בלי ספק היתה נשמעה אם אנחנו מרחמים על גרושתינו אכן נבאר שגם לנו יש גרושות והיא בשפלות ובצרה וכמו כן לא כתבנו לה גט כריתות ואפי"ה אין אנו מרחמים עלי' דהנה כבר אמרנו שבדורינו אין מצוי בינינו ע"ה כי רובם ככולם למדו עד אחר החתונה והיו יודעים את התורה רק שעתה בעו"ה רבים פרשו עצמם מן התורה ואפי' עתים אינם קובעין לתורה ובג' מדרגות הם שונאים לת"ח יותר מאומות העולם דכן אי' בגמרא (פסחים מ"ט) גדולה שנאה שע"ה שונא לח"ח יותר ממה ששונאים אומות העולם את ישראל וקאמר שם ונשותיהם יותר מהם תני שנה ופירש יותר מכולן ונראה לבאר מה שיש לדקדק למה גבי ע"ה קאמר שנשותיהן יותר מהם ולא קאמר זאת על שנה ופירש שנשותיהן גרועים מהם ונראה עפי"מ דאי' בגמרא (יבמות ס"ג) בא וראה כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלת בה וכמה רעה אשה רעה שהגיהנם נמשל בה עכ"ל והנה השנה ופירש כבר היתה לו אותה אשה טובה דהיינו התורה וגירסה אבל ע"ה לא היתה לו אשה טובה עדיין כלל ולפיכך אשת ע"ה צריכה לעשות רצון בעלה הא' מטעם דיראה שמא יקרא לה בעלה אשה רעה והוא שם גנאי מאוד ושמא יאמין לו השומע ממנו והב' שהיא סבורה שאם יהי' טובה לבעלה יחבבנה ומכ"ש שאשת ת"ח צריכה לעשות רצון בעלה מהנך שני טעמים דלת"ח יאמינו יותר מע"ה וגם הת"ח מכיר טובתה יותר מע"ה ויחבבנה יותר מפני שהת"ח יודע המעלה של אשה טובה וחסרון ההיפוך ובאלו שני מינים האשה עושה רצון בעלה אוהבת את אהובי ואת שונאיו שנאה ואינה פוחתת מאהבה ושנאה כפי בעלה וכיון שאינה יכולה לכווין שלא לגרוע את אהבה והשנאה לכך היא שונאת את שנאיו שהמה ת"ח יותר ממנו משא"כ במי ששנה ופירש שאשתו רואה שכבר גירש אשה טובה מאוד היא התורה יכולה האשה לעשות כפי רצונה ואינה יריאה שיקראו לה אשה רעה כי מי יאמין לו שהרי כבר שלח התורה מאתו שהתורה מעיד עליה שהיא אשה טובה וגם כיון שראתה שאינו מחבב את האשה טובה ואינו מכיר בטובתה היא נמי עושית כפי רצונה ואינה מתכוונת לעשות כרצונו. וא"כ אם אנחנו נעזוב את גרושתינו שהיא התורה מכל וכל והיא ג"כ נתונה בצער שהיא רואה כל פמלי' דילה ואהוביה ממש בחוסר לחם ובבזיון רב המה הת"ח העניים ואביונים והביטו וראו נא כמה בחורי חמד היושבים והוגים בתורת השם יומם ולילה ונפרדו מעל השולחן אביהם וכמה וכמה אשר זכרתי שלא זכו לראות שוב את אביהם וכמה שלא זכו לראות אמותיהם וכמה וכמה אבות שלא זכו לראות בניהם שמתו כאן וכל זה עשו בשביל אהבת התורה וכשבא ביום השבת בשעה שבעלי בתים יושבים מעונגים ומפונקים על שולחנם וכמה וכמה הלכו ברחובות העיר רעבים וגם צמאים ובודאי התורה מקוננת עליהם והיא התורה בעצמה שלחנו מאתנו שלא לראות פניה ולא כתבנו לה ספר כריתות ואין לנו שיור בגלות המר הזה כי אם אותה אשר חופפת עלינו וגם אין השכינה שורה אלא מתוך ד' אמות של הלכה לכן אם רצונינו שהקב"ה ירחם על השולחה מאתו גם אנחנו צריכי' לחזור תחילה את השלוחה מאתנו שעכ"פ יקבע כל אדם עתים לתורה כדאי' בגמרא וסוטה י"ז) כל הלומד תורה לשמה מביא גאולה לעולם ועל אשה טובה כזו ציוה התורה לקיים שארה כסותה ועונתה לא יגרע ויש לפרש שארה עפי"מ שאמר שלמה (משלי י"ג) מפרי פי איש יאכל טוב והמפורשים דחקו בזה, ונראה שהמשיל הנאת התורה לאכילה וכשאדם מחדש חידושי תורה התורה נהנית ממנה והיינו דקאמר ומפרי פי איש יאכל טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר (שם ד') כי לקח טוב נתתי לכם והיינו דקאמר שלא יגרע שארה שהוא מזונותיו או נפרש ששארה מל' שאר בשרה המה אוהבי' וקרובי' כי הנה יראתי מאחר שאמרנו לעיל שלא יניחו הבחורים לעמוד ברחובות ביום השבת חששתי שישמעו לדברי שלא יניחו לעמוד ברחובות ביום השבת אלא שיגרשו מכאן הבחורים שאין להם שבתות לבלתי יראו בצערם נבאר שע"ז נאמר שארה לא יגרע אלו בחורים המכתתים רגליהם מעיר לעיר המה קרובי התורה ולא ימעטו את קרובי' ובכלל שלא ימעטו את קרובי' איכא נמי הענין שכבר אמרנו שלא יקחו בניהם מבית הספר ותרבה הדעת ויהיו רבים קרובי התורה ולדעתי זה עתה בעוונינו הגרם גדול שאנחנו נתונים בצרה יותר משאר קהלות ישראל וזה יתבאר ע"פ.