אור לישרים עד

העשיר נותן לו מרצונו הטוב יזכה בו ויחשבי' לו לצדקה ואם לאו הקב"ה לוקח מן העשיר כפל כפליי' והיינו דקאמר הלא פרוס לרעב לחמך ר"ל שגם לחמיך מהראוי שיהי' לעני אלא שהקב"ה רצה לזכותך לכן אל תמנע מן הרעב לחמך שאין אתה נותן לו משלך כלום ואדרבה אתה אוכל עמו ועניים מרודים תביא בית כדמפרשינן לעיל רק שלא קאי על יום הצום לחוד וקאי על תלמידי חכמים המכתתים רגליהם מעיר לעיר ללמוד תורה כנ"ל וק"ל. ואמר כי תראה ערום וכסיתו הוא כפי פשוטו שאמרו חז"ל שגדולה הלבשת ערומים יותר מן המזונות שבודקים למזונות ואין בודקים לכסות וקאמר ומבשרך אל תתעלם ולכאורה אינו מובן לפי פשוטו שכיון שאמר למעלה הלא פרוס לרעב לחמיך אפי' לאחרים מכ"ש שלא יתעלם מבשרו אלא יתבאר עפי"מ דאיתא במדרש שקאי על אשתו גרושתו שאף שגרש את אשתו כשרואה אותה עני' אעפ"י שהוא שונא אותה אל יתעלם ממנה מפני שהיא צלע מצלעותיו ועל זה קאמר ומבשרך אל תתעלם וק"ל. ומסיים הנביא אז יבקע כשחר וגו' כל הכ"ד ברכות שהובאנו לעיל ואם כן נעשה אנחנו יקוים בנו כל הברכות והנה כבר אמרנו שלעת ערב עד חצות הלילה הקב"ה ופמלי' דילי' מקוננים על גלות השכינה וגלות התורה ובאותו הזמן מצוה לעורר אותנו ולבכות על גלות השכינה אשר נאמר עלי' (תהלים צ"א) אנכי עמו בצרה כדכתיב (שם ל') בערב ילין בכי ולבקר רנה לכן עתה כי ינטו צללי ערב בהאי עניינא דקיימינן בי' נעורר אותנו דהנה על האי פ' ומבשרך אל תתעלם מביא במדרש רבה פרשת בהר מעשה על זה וז"ל ע"ש. ביומא דרבי תנחומא הוי צריכי ישראל לטורא אתון לגבי' ואומרים לי' רבי גזור תעניתא דייחות מטרא גזר תעניתא פעם ראשונה ושני' ולא ירדו גשמים פעם שלישית קם אמר לון כל עמא יפלגין מצוה קם חד גבר ונסיב מה דהוי לי' בגו ביתא ונפק למיפלגי פגעה בי' משבקתי' ואמר' זיל זכה בהאי איתתא דמן יומא דנפקת מן ביתך לא חמית טב כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עלי' רחמים ונסיב לה על שום ומבשרך לא תתעלם חמיתי' חד גבר וסליק ואמר לי' לרב תנחומא רבי את הכא ועבידא הכא א"ל מאי חמית גבר פלן דמשתעי לישבקתי' ולא עוד אלא דיהבית לה פריטי אי לא דחשיד עלי' לא יהיב לה שלח רבי תנחומא ואייתי וא"ל ברי את ידע דעלמא קאי בצערא ואישתעית עם משבקתך ולא עוד אלא דיהבת לה פריטין ואילולי דחשיד עלה לא יתבת לה פריטין א"ל ולא כך דרשת ומבשרך לא תתעלם את אמרת כל עננא יפקון ויפכגון מצות קאמית אנא כמיפרגי מצו' פגע' בי' מנשבקת ואמרת' לי זכי בהאי איתתא דמן יומא דנפקת מביתך לא הוי חמית טב כיון שראיתי' ערומה ובצרה גדולה נתמלאת עליה רחמים ונתתי לה על שום ומבשרך אל תתעלם באותו שעה הגבי' ר' תנחומא פניו לשמים ואמר לפני הקב"ה רבש"ע מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי ולא הי' עליו מזונותי' נתמלא עליה רחמים ונתן לה אנו שאנו בני בניך אברהם יצחק ויעקב ומזונותינו עליך עאכ"ו שתמלא עלינו רחמים באותו שעה ירדו גשמים ונתרווה העולם, ע"כ. והנה אנחנו עתה אף שאין הגשמים נעצרים ות"ל שובע בעולם מ"מ אנחנו צריכים לתפלות ר' תנחומא כי כל השפע נלקח מאתנו וקהילתינו יורדת מטה מטה בעוונינו ונתמעטה הפרנסה וזה גרע מרעב דאי' בגמרא (כתובות קי"א) אסור לצאת מא"י לחוצה לארץ בשביל הרעב ומש"ה נענשו מחלון וכליון וקאמר שם בגמרא א"ר יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר אפי' עמדו ארבעה סאין בסלע יוצאין דאמר ר' יוחנן נהירנא כד הוי קיימין ארבעה סאין בסלע והוי נפישי נפיחי כפן בטברי' מדלית איסר וגם כלו כל הקיצן עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נשענו לכן יש לנו לעורר בכי ודמעות ולהתפלל להקב"ה שאעפ"י שגירש אותנו מביתו ומנחלתו שלחה אמנו כדכתיב (ישעי' כ') ובפשעיכם שלחה אמכם מ"מ מזונותינו עליו כדברי ר' תנחומא וא"כ הוא ק"ו אם בשר ורם ואכזרי' ולא הי' מזונותי' עליו כשראה אשתו גרושה נתונה בצרה ריחם עלי' הקב"ה שהוא מלא חסד ורחמים ואנחנו בני אברהם יצחק ויעקב ונתונים בשפלות רב ובצרה גדולה ולא נתן גט לנו אלא שלח אותנו מבתינו איך לא ירחם עלינו לתתי לנו מזונותינו עכ"פ וכן איך לא תרחם על אמנו האהובה לך אשר שלחה מאתך יותר משבע עשרה מאות שנה והיא נתונה בבזיון