אור לישרים עג

שהטיח כלפי ב"ש הי' דואג ומצטער תמיד עד שתענית לא ציערו כלום כ"א שהושחרו שיניו מפני תעניותיו והשתא מיושב הא דלא חולק שמואל בזה דמתוך דבריו נשמע דלא מיירי אלא היכי שציער את הנפש אבל לא היכי שהתענית עונג הוא לו ולזה כיוון הריב"ש שכתב באדם שתענית מצטער אותו אף בחול אינו מצוה וק"ל. ולזה כיוון הנביא שאמר הכזה יהי' צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלא אתם של ריב ומצה תצומו ואין לבבכם נכנע בודאי הוא עינוי נפש והוא מצער את נפשו, וקאמר הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הוא נגד שאמר למעלה לשמוע במרום קולכם שמתפללים רק בקול בלתי כוונת הלב קאמר הלכוף כאגמון ראשו והוא עפ"מ דאי' בירושלמי א"ר זעירא מחזיקנא טבותי' לרישא כי הוי מטי למודי' כרענא וזה קאמר הנביא אע"פ שאתם משמיעים קולכם במרום ואתם משתחווים בתפלה אין זה יום רצון דאין הקב"ה מבקש עינות נפשו או לכוף כאגמון ראשו בלבד בלי כוונת הלב להשתחוות וקאמר ושק ואפר יציע עפ"מ דאיתא (תענית ט"ו) על הא דתנן ואומר לפניהם דברי כבושים ומפרש מאי דברי כבושים כגון אחינו בני ישראל לא שק ולא תענית גרמה אלא תשובה דלא נאמר באנשי נינוה וירא ה' את שקם ואת תעניתם כי אם וירא ה' את מעשיהם ששבו מדרכם הרעה ובזה האופן קאמר הנביא ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה' שאין השק ותענית גורמים שום דבר אלא הכנעת וכוונת הלב. ואמר בתר הכי הלא זה צום אבחריהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצי' חפשי' וכל מוטה תנתקו ופירשו בו המפורשי' ורד"ק ז"ל דימה דוחק עניים ונגשי' אותם כאלו משימין עול ומוטה על צווארם וכפל הענין במלת שונות שיסירו מעליהם את עולם וזה מורה שלא תתגאה העשיר על העני ואז יהי' הצום הנבחר מאת השם וקאמר הלא פרוס לרעב לחמיך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך אל תתעלם, נוכל לפרשו בב' אופנים הא' שמוסב למעלה שרצה לפרש איזה צום הוא יום רצון לה' וקאמר שצריך לעשות ביום הזה מה שאמר הכא הלא פרוס לרעב וגו' וזה יתבאר עפי"מ דאיתא בגמרא אגרא דתעניתא צדקתא ואמרו חכמי המוסר דאותיות תעני"ת הוא ת"ת ענ"י וגם ביארו דלכל הפחות צריך ליתן כפי מה שהי' אוכל אם לא התענה וזהו דקאמר הלא פרוס לרעב לחמיך ר"ל מה שאתה אוכל אלו לא היית מתענה, וקאמר עניים מרודים תביא בית ופירשו בו המפורשים דהיינו עניים המטולטלים דהיינו הכנסות אורחים שנדים ונעים מטולטלים ויש לפרשו על הבחורים מבני ישיבה שהם מכתתים רגלם מעיר לעיר ללמוד תורה והרבה יש בניהם שהם צמים כמותכם ואין להם מה לאכול אחר התענית וכן דרשו במדרש רבה על עני' מרודים אלו ת"ח הנכנסים לבית ע"ה ומרווין אותם מדברי תורה ר' אבין אמר כל המארח ת"ח בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים נאמר כאן תביא ונאמר להלן תביא ראשית בכורי אדמתך מה להלן בכורים אף כאן בכורים וקאמר בתר הכי כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך אל תתעלם נראה לבאר עפי"מ שרז"ל דביום התענית צריך הזקן לירד לפני התיבה לומר לפני העם דברי כבושים וכן איתא דעד חצות יושבי' הב"ד בבתי כנסיות ומעיינין במילי דמתא וכו' והיינו דקאמר כי תראה ערום היינו כשתראה אדם שהוא ערום מתורה וממצות וכסיתו שלא יהי' ערום שיעוררו לתשובה וא"ת מאי איכפת לי' בזה קאמר ומבשרך אל תתעלם דהלא כל ישראל המה הגוף אחד ואם אבר אחד חולה כל גופו כואב או נאמר דאחר שמפרש הנביא שאין צמים אלא לריב ומצה ולא כרצון השם חוזר למעלה שאין זה הצום מכפר והן צריכין לצדקה ולא קאי הלא פרוס לרעב לחמיך על יום הצום לחוד אלא קאי על כל זמן ועת ועפ"י המדרש יבואר הפסוק בענין אחר באופן השני דאי' במדרש רבה תני' ר' יהושע יותר מה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם הב"ב שכן רות אומרת לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו עכ"ל ונראה שהוא על דרך שאמרו בגמרא כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חירובין כן הדבר הזה שמן הראוי שכל העושר של בעל הבית הוא בשביל העני ונמצא שהעני עושה יותר בב"ב וכו' ואיתא נמי במדרש א"ר סימן הלא תפרוס לרעב לחמיך אין כתיב כאן אלא הלא פרוס כבר היא פרוסה שכבר היא פרוסה מראש השנה שבר"ה נגזרה על האדם מה שישתכר ומה שיתחסר ור"ל של רעב שהוא העני כבר הוא פרוסה מר"ה שתתן לו אם