אור לישרים עב

שאין הש"י קרוב אליכם אלא צריך שהתפלה ילך למרום ואין השכינה דר אתכם בארץ מפני גאות לבכם ומה שקוראו קולכם הוא להורות להם שגם תפלותיכם אינו כראוי ואין פיהם ולבם שווין כמאמר הנביא (ישעי' כ"ט) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וגו' ואין התפלה נשמעת כי אם בהכנעת הלב וק"ל. ואמר הכזה יהי' צום אבחריהו יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה' וזה מבואר עפי"מ דאי' בגמרא (תענית י"א) אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא שנאמר וכיפר עליו אשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חוטא אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו מה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר לא כ"ש ר"א אומר נקרא קדוש שנאמר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו והלא דברים ק"ו מה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא קדוש המצער עצמו מכל דבר עאכ"ו ועוד איתא שם אמר ר"ל אין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים ולכאורה אינו מובן דהלא הוא ברייתא ערוכה בגמ' (חגיגה כ"ב) דמייתי מעיקרא פלוגתא דב"ש וב"ה וקתני בברייתא תני' א"ר יהושע בושתי מדבריכם ב"ש שהק' שם איזה קושי' על דברי ב"ש וקאמר דרך גנאי בושתי מדבריכם ונטפל לו תלמיד א' מתלמידי ב"ש ותירץ לו הקושי' מיד הלך לו ר' יהושע ונשתטח על קברי ב"ש אמר נעניתי לכם עצמות ב"ש ומה סתומות שלכם כך מפורשת עאכ"ו אמרו כל ימיו הושחרו שיניו מפני התעניותיו וא"כ איך קאמר שמואל שהיושב בתענית נקרא חוטא וכן ר"ל אמר שת"ח אסור לישב בתענית איך קתני בברייתא שר"י ישב בתענית עד שהושחרו שיניו גם התו' הקשו על הא דאמר שמואל היושב בתענית וכו הלא איתא החובל בעצמו רשאי אבל אחרים שחבלו בו חייב ומפרש התם שמואל ה"ק החובל בעצמו רשאי ביושב בתענית אלמא משמע דשמואל קאמר דרשאי לישב בתענית ותירצו בדוחק והשל"ה רצה לתרץ קו' התו' דאף שמואל מודה מי שפוגם עצמו באיזה עבירה חמורה או קלה בודאי צריך לסגף עצמו ורשאי להחמיר על עצמו להתענות עד שיודע בודאי ובבירור שאין בו סיג ורושם כתם עבירה ודברי שמואל לא נאמרה אלא במי שהוא חסיד קדוש וטהור בלא טעם חטא איש כזה לא יתענה ובתירוצו מתורצת נמי הקושי' הנ"ל דר' יהושע שהושחרו שיניו מפני התענית הי' תשובה על שחטא נגד ביש אך לכאורה הוא דחוק דא"כ לא ה"ל לשמואל לומר כל היושב בתענית נקרא חוטא וה"ל לחלוק אם עושה מחמת תשובה שרשאי וגם מסתמא לא איירי הכא ביושב בתענית ואינו מכווין למרוק בו עוונותיו. אמנם נאמר קרוב לדבריו ויתורץ קושי' אלו דהנה בש"ע או"ח סי' רפ"ח פוסקי' דעל ג' חלומות יתענה בשבת ומביא המ"א בשם השל"ה שאף באלו ג' חלומות אין להתענות בשבת אלא א"כ התענית עונג לו כגון שנפשו עגומה עליו וכשיתענה ימצא נחת רוח ומביא לשון ריב"ש דאם הוא גברא דלא קפיד בחלום רע אי שתענית רע לו ומצטער הרבה יותר ממה שמצטער בפחד החלום אסור להתענות בשבת ואפי' בחול אינו מצוה עכ"ל ולפ"ד כבר בארנו שהתענית כראוי מכפר עון וא"כ מי שנפשו כואב דואג על עונו וכל ימיו מכאובים גם בלילה לא שכב לבו ונכנע לבבו מאוד עד שלא יערב לו שום מאכל ומשתה והוא יודע שע"י תענית מכופר עונו בודאי אין הנפש המשכלת מצטער בתענית אדרבה היא רפואה ומישבת מחשבתו ודאגתו ושב רפא לו באדם ירא וחסיד כזה לא שייך לומר שחטא על הנפש ואדרבה כשיתענה ימצא נחת רוח כמ"ש השל"ה וגם לא שייך לומר שת"ח אסור לישב בתענית מפני שממעט ממלאכת שמים שאדרבה כשאינו יושב בתענית מרוב דאגתו וצערו אין דעתו צלולה ואינו יכול ללמוד אכן שמואל ור"ל מיירי מאדם שהתענה על עבירות שדש בעקבו או שאינו יודע בחטאו כי אם צם מפני שחשב שמא חטא ואינו נותן מרדה בלבו כ"א פ"א בשנה או בשמיטה ואין לבבו נכנע כל כך סלא יארב לו מאכל ומשתה אדם כזה ודאי ציער את הנפש בתעניתו ובזה קאמר שמואל שפיר דאסור לצער את הנפש מק"ו דנזיר וכן הת"ח אינו רשאי להתענות מפני שממעט במלאכת שמים והשתא אין דברי שמואל סותרים זה את זה דהא דאמר דרשאי לחבול בעצמו ע"י התענית דהיינו באדם שלא יערוב לו מאכל ומשתה כנ"ל דזה לא חטא על הנפש כנ"ל, ומ"מ הגוף נעשה רז וכחוש ע"י תענית ונקרא חובל בעצמו וזה רשאי מפני שלא חטא על הנפש דהיינו נפש המושכלת וכן ר' יהושע