אור לישרים עא
Or la-yesharim 71 · אור לישרים · free full Hebrew text
Open in the reader →יאשיהו שהשיב לו הש"י ע"י נבואה (מלכים ב' כ"ב) יען רך לבבך ותכנע מלפני אלקים ותקרע את בגדיך ותבך לפני וגם אני שמעתי נאם ה' והנני אוסיפך אל אבותיך ונאספת אל חברותיך בשלום ולא תראו עינך בכל הרעה אשר אני מביא אל המקום הזה ועל יושביו וא"כ כשהוא יושב בתענית כראוי ונכנע לבבו הלא כתיב (תהלים ל"ד) קרוב ה' לנשברי לב וכתיב נמי (שם נ"א) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולזה קאמר (שם ס"ט) עניתי בצום נפשי ותפלתי אל חיקי תשוב ר"ל בעת הכנעת הלב שאתה קרוב אלי אני מתפלל עליהם הלואי שתתקיים מה שאני מתפלל עליהם וכן גבי תפלה נאמר (שם קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת והיינו דקאמר אחר שהוכיח להם שהם עושין כגוי אשר צדקה עשה שאלו למה צמנו ולא ראית דאף שאין אנחנו עושין צדקה מ"מ ע"י הצום יהי' כפרה על שגגותם וא"כ עדיין נשאר הקו' אמאי אין טוב לנו וקאמר הנביא הן ביום צומכם תמצאו חפץ ר"ל מהראוי הי' שתמצאו חפציכם ביום צומכם ר"ל החפץ שאמר למעלה קרבת אלקים יחפצון וביום הצום ראוי הי' שתהי' קרוב אצליכם אלקים שביום הצום לבו נשבר ונדכה וכתיב קרוב ה' לנשברי לב וקאמר וכל עצביכם תנגושו ר"ל שכל דאגותם שמעצב אתכם ראוי שביום הצום תנגושו אליו דאז הוא קרוב להיות אליכם ואז ישמע ה' ויושיע אכן האמת לא כן הוא שאין אתם נשמעי' אפי' ביום הצום ואין הש"י קרוב עליכם וע"כ שעדיין לא קיימתם הצום כראוי בהכנעת הלב ואדרבה הן לריב ומצה תצומו ומזה מוכח שאין לבם נכנע כראוי וזה יבואר עפי"מ דאיתא (ב"מ ק"ז) דמביא שם בברייתא מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שמחלה כל גופו של אדם דבר אחר ששמונים ושלשה חלאים תלוי במרה כמנין מחליה וכולם פת שחרית וקיתון של מים מבטלתן. והנה חכמי הרופאים שואלים שכל ספרי הרופאים יעידון ויגידון שאין פת שחרית וקיתון של מים שום רפואה לחולה המרה, ואנו נאמר שכוונת חכמינו ז"ל על זה הענין דהנה כתבו כל חכמי המוסר שהגאוה ורמות רוח הוא פתח ושער למדת רגזנות וכעס דבכל כעס ורגזנות הוא חושב בגדולתו ובשפלות חבירו אשר עשה לו הדבר ההוא שכועס עליו ועיקר כעס הוא אדם שכמוה יעשה לו כך וכך איך לא יראו ממני או איך אינו אוהב אותי כך וכך עשיתי לו אכן כשנכנע לבבו מאוד וחושב בגדולת חבירו נגדו כמ"ש בס' חובת הלבבות שתמיד יוכל לב האדם לחשוב שחבירו גדול ממנו דאם הוא זקן ממנו וישיש יותר ממנו יחשוב בריבוי המצוה שכבר קיים יותר ממנו וכשהוא נער ממנו יחשוב שבודאי אינו מלוכלך בחטא ועון כמוני ועדיין לא בילה בהבל ימים רבים כמוני בודאי כשעושה כן יסיר הכעס מלבו והנה מצינו דריבוי המאכל ומשתה וריבוי תענוגים הוא מביא לידי רמות רוח כדכתיב (דברים ח') פן תאכל ושבעת וגו' וכתיב בתרי' ורם לבבך וגו' אכן כשאדם מרגיל את עצמו במדות הסתפקות שלא לאכול כ"א כדי להחיות נפשו לעבודת הש"י בודאי לא יבא לידי רמות רוח והנה מצינו שהמשילו ריבוי התענוגים לאכילת בשר ויין כדכתיב (קהלת ב') תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי וגו' וידוע דע"י הכעס ורגזנות בא חולי המרה והיינו שארז"ל פ"ג חולאת תלוי במרה וכולם פת שחרית וקיתון של מים מרפא ר"ל שלא יאכל דברים המתענגים כגון בשר ויין כי אם פת שחרית וקיתן של מים שאין אדם אוכל אותם כי אם לרוות רעבו וצמאו מבטל הכעס ממנו ואז אין בא לידי חולי הומר' וק"ל. והנה ריב ומצה והכאת חבירו ע"י כעס הם באין כדכתיב (משלי ל') כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ חוטם יוציא דם מיץ אפיי' יוציא ריב והכעס בא מגבה לב ורמות רוח והגאוה גורם הרחקת שכינה כדאיתא בגמרא (סוטה ה') אמר ר' חסדא אמר מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרא אותו אלא אתו וזהו מאמר הנביא הלא לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע ופי' בו המפורשי' דלאו דוקא הכאה אלא שמראים עצמן לבעלי זרוע וכן חז"ל קראו בלשונם בעלי אגרופין וקאמר הנביא במקום שאם אתם צומים כראוי ותכנע לבבכם והי' ה' קרוב אליכם וישמע תפלותיכם בשביל הכנעות הצום כנ"ל הלא לא כן הוא רק שאתם עושים ההיפוך דהלא לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע שאתם מראים עצמכם שאתם בעלי זרוע ותקיפי' שאינו בא אלא מכח רמות רוח ומזה מבואר שלא תצומו כיום ר"ל כיום האמור למעלה שראוי שתמצא בו חפץ ולהתפלל על כל עצביכם והצום שלכם אינו כן וקאמר לשמוע במרום קולכם ר"ל