אור לישרים סט

אלא בתשובה מאהבה שלא נשאר רושם החטא אבל לא היכי שנשאר רושם. ובזה מבואר הגמרא שהובאנו לעיל דיליף מיני' שזדונות נעשה כשגגות ע"י התשובה מהאי קרא דשובה ישראל עד ה' אלקיך ולכאורה אינו מובן מה קאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כסלת וגו' דמשמע שכבר נעשו ע"י התשובה הזדונות כשגגות ובאמת קאמר הנביא שובה ישראל דמשמע שעתה ישובו, ולדברינו יובן דמעיקרא כבר שב מחמת יראה ונעשו זדונות כשגגות ועדיין אינו קרוב אל ה' דקרא דשובה אלי ואשובה אליכם לא קאי אלא על תשובה מאהבה ולכן קאמר שצריך עדיין לשוב עד ה' ר"ל שיהי' קרוב אל ה' שעתה עדיין אינו קרוב כי כשלת בעווניך שעדיין הוא מכשול בידך וק"ל: והנה אי' שאמר משה הודיעני נא את דרכיך ואמרו בגמרא (ברכות ד') ששאל מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו וע"ז באה התשובה שצדיק וטוב לו הוא צדיק גמור וצדיק ורע לו הוא צדיק שאינו גמור וא"כ אם הע"ה עושה תשובה וצדקה ואפי"ה אין טוב לו ע"ז הקו' במ"ע דהלא ב"ת עדיף מצדיק גמור והנה בארנו גבי ע"ה איך יפול השאלה הזאת אמאי אין להם אכן בת"ח ששגגת תלמוד עולה זדון ועדיין לא עשו תשובה הלא לא יפול השאלה ע"ז אכן גם גבי ת"ח יבואר עפי"מ דאיתא בגמרא (חגיגה ה') רב אידי ברי' דר"י בר אידי הוי רגיל דהוי אזיל תלתא ירחי בארחי והוי חד יומא בבי רב והדר אתי והוי קרי לי' בר בי רב דחד יומא חלש דעתי' קרי אנפשי' שחוק לרעהו אהי' קורא לאלהי ויעניהו א"ל ר"י במטותי' מינך לא תענוש להו לרבנן נפק ר"י לבי מדרשא ודרש ואותי יום יום ידרשון וכי ביום דורשין ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום א' בשנה מעה"כ כאלו עסק בתורה כל השנה כולה ופי' המהרש"א דאבוה דר"י ב"א לא הי' לו פנאי לפנות מעסקיו אלא יום א' בשנה ועל זה דרש ר' יוחנן דמעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה כולה: וראו נא שר' יוחנן אמר לאבוה דר"י ב"א במטותא מינך לא תענוש להו לרבנן מפני שהקב"ה ישמע תפלתו כמו שאמר שחוק לרעהו אהי' קורא לאלהי ויעניהו וא"כ איך לא נירא אנחנו שתמיד בבא אחד מאנשי פולין הנה שמניח אשתו ובניו ומכתת רגליו מעיר לעיר ללמוד תורה בארץ נכרי' והוא ללעג ולביזה ולשחוק כל מי שמדבר עמו מהתל בו עד שהלצים על שמחות נשואין משמחי' חתן וכלה ומהתלי' בקלון רבני וגדולי פולין ואינם חסים על כבוד התורה איך לא יראו שיקוים בהן הפסוק () שחוק לרעהו אהי' קורא אל ה' ואם ירצה יכולי' להתפלל שיתענסו ח"ו. נחזור לביאור הפסוק שאנחנו עומדים בו דהנה אף שת"ח יודעים שהן ביטלו הרבה מת"ת מ"מ היו סוברים כיון שעוסקים בתורה יום א' בשנה הוי כאלו עסקו כל השנה כולה וא"כ גם עון ביטול תורה נמי ליתא גבייהו, אמנם באמת זהו ליתא דמתוך שלא למדו אלא יום א' ובטלו הרבה לא נודע להם כמה דינם ועי"ז באו להם שגגות ונעש' להם כזדונות דשגגת תלמוד עולה זדון ואע"ג דעון ביטול תורה ליתא גבייהו מ"מ אותן שגגות שבאו לידם ע"י ביטול תורה נעשו להם כזדונות אכן אם לא בטלו כלום אף שבא לידם שגגה שלא ידעו ממנה אין נעשית להם כזדונות דמה ה"ל למיעבד והיינו דקאמר הנביא ואותי יום יום ידרשון ר"ל נגד ת"ח שהם סבורים שאין בידם שום עון דודאי עשו תשובה על הכל וגם עון ביטול תורה נמי ליתא בידם מכח שיום יום ידרשון ולפיכך קאמר ודעת דרכי יחפצון ר"ל שישאלו מפני מה אין טוב להם וע"ז קאמר שהך השאלה הי' להם לשאול אם הי' כגוים אשר צדקה עשה ר"ל שבזה הי' קושיית ע"ה עצומה אבל לא כן הוא וקאמר נמי משפט אלהיו לא עזב זהו נגד ת"ח כאלו לא עזבו התורה שנקרא משפטי ה' דאז הוא הקושי' עצומה כיון שכל ימיהם לא עזבו התורה בשום זמן ואופן גם שגגת תלמוד אינו נחשב להם כזדונות כיון שהם עשו את שלהם ואי משום השגגות עצמם כבר בארנו שהשגגות יכולין לכפר בצדקה והם חשבו עצמם כאלו הם כגוי אשר צדקה עשו לכך ישאלוני משפט צדק כאלו ח"ו אין הקב"ה עושה משפט צדק וקרבת אלקים יחפצון שחושבים עצמם כבעלי תשובה מאהבה שאינו נשאר אפי' שגגות ובקשו קרבת אלקים כנ"ל אמנם באמת לא כן הוא שעזבו את התורה ולא עשו צדקה וק"ל ומדי דברי בעזיבת התורה נבאר מה דאי' בגמ' (נדרים פ"א) אמר ר"י א"ר מאי דכתיב מי האיש החכם ויבין זאת ואשר דיבר פי ה'