אור לישרים סז

בגמרא והיינו דתנן ר' יהודא אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד ר"ל דע"כ קרא מיירי בשגגת תלמוד דאי במה שעבר במזיד או בשגגת שבת וכדומה איך יקראו בגרון ברבים חטאתם הלא ודאי עשה תשובה דודאי כבר נזכר שהי' שבת א"ו דמיירי בשגגת תלמוד דע"ז ודאי לא עשו תשובה ואיך קרי להו פשעם דהיינו מזיד הלא לא הי' להם אלא שגגות ע"כ צ"ל שגגות תלמוד עולה זדון וק"ל. ולבאר הפסוק שהתחלנו בו נציע עוד אחת דהנה מנהג ישראל תורה היא שנוסעים מוכיחים מעיר לעיר להוכיח את ישראל ורבים מהמון עם טועי' ואין שומעין לדבריהם מפני שהם לוקחין ממון בשביל דרשה ואומרי' שתוכחתם אינו אלא קורד' לחתוך בה ואין כוונתם לש"ש ושמעתי מפי הרב מו"ה יואל מוכיח זצ"ל משל עליה, שבמדינת פולין בקהלה אחת אשר אין להם בתי אבני גזית כי אם בתי עצי היער והגגות מכוסי' בתבן כמו בבית הכפרים שבמדינתינו והי' שם איש ואשתו שהמה הי' דרים בעלי' תחת הגג פעם אחת בלילה הלכה האשה לשכוב ועדיין הי' בעלה נעור והי' לו נר דלוק וטרם יכבה הנר גם הוא הלך לשכוב והניח הנר דלוק וצעקה אליו האשה מה אתה עושה הלא ידוע לך שאנחנו ישיני' תחת הגג והבית כולו מעצים והגג מכוסה תבן והכל יבש כסוחים ואלו ח"ו יפול ניצוץ אחת מהנר ותשרף כל הבירה עודה מדברת עמו בא שומר העיר והכריז כדרך בכל המקומות באיזה שעה בלילה ובסוף הכריז להזהיר העם להשגיח על האש והנרות שלא תהי' ח"ו שריפה ממנו וכששמע' כך היתה אומרת לבעלה שמע נא וראה מה שזה השומר מכריז להשגיח על הנר ומדוע אין אתה משגיח ותלך לישן בעוד שהנר דולק והוא השיב לה שוטית שבעולם וכי סבורה אתה שבלב שלם הכריז השומר כן הלא אני יודע שאין לשומר הזה המכריז שום ממון בעולם ולא נחלה אפי' כדי להניח מקל א' אין לו בכל העיר ומה איכפת לי' אם יהי' שריפה או לא אלא שבשביל שהקהל נותני' לו ממון שיכריז כן לכך הוא מכריז כך ואלו הי' נותנין לו ממון שיכריז שיציתו העיר ג"כ הי' מכריז שיציתו העיר וכיון שאין האיש הזה מכריז בלב שלם אין אני פונה לדבריו ואני אלך לישן ואניח הנר דלוק וכאשר פתרה כן הי' וכששכב וישן מעט נפל הנר על השולחן ונדלק הבית ונעשה שריפה גדולה עד שכמעט נשרף כל העיר ובקושי שהציל את נפשו ונפש אשתו ולא נשאר להם כ"א גוויתם, ראו נא השוטה הזה שבשביל שהשומר לא הכריז בלב שלם לא רצה לשמוע לדבריו והניח לשרוף את ביתו, כך הדבר הזה שהמוכיח עובר ממקום למקום ומכריז ומזהיר את העם שינחיהו מעשיהם הרעי' דאל"כ תפלו בגיהנם אשר שם נשרפו גוויותיהם כאמור (מלאכי י"ג) הנה יום בא בוער כתנור וכמו (משלי ו') היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה והשוטי' בשביל שאומרים שהמוכיח אינו מוכיח לש"ש כ"א בשביל שיתנו לו ממון אין משגיחין בו עד שבאה השריפה עליהם הלא אין לך שטות גדול מזה ע"כ דברי ר' יואל זצ"ל ודפח"ח. אמנם נאמר שבאמת כשהמוכיח מוכיח לש"ש יותר עדיף משהמוכיח מוכיח בשביל הכנסות ממון כי דברים הבאים מן הלב נכנסים אל הלב משא"כ כשהמוכיח מוכיח רק בשביל פניות ממון אין נכנסי' כ"כ אל הלב ואף שעל פי המשל הנ"ל הוא שטות גדול אם לא ישמעו אליו מ"מ מן המוכיח הוא שלא כדין ומכש"כ דלפעמים בא מוכיח לעיר והקצינים אומרים לו הלא לא תצטרך אלא לממון קח לך הממון ותלך לדרכיך ולא תוכיח וכשמוכיח מונע בשביל זה מלהוכיח בודאי לא טוב עשה אמנם לפעמים המוכיח הבא מן העיר לעיר מתכווין להוכיח לש"ש רק בשביל שהוא נע ונד מעיר לעיר ומניח עסקיו ומשאו ומתנו אשר יש לו בעירו לוקח מתנות ממון לפרנסתו אך כל זה הוא אם אינו מונע מלדרוש ולהוכיח ת"ח וקציני העם בשביל מניעות ממון אכן אם יאמר המוכיח בלבבו איך אוכיח תיח וקציני העם הלא אצטרך להם שיתנו לי ממון ות"ח ישתדלו בעבורי ומשום כך מונע מלהוכיחם בודאי לא טוב עשה ונראה דלזה רמזו בגמ' (ר"ה כ') גבי שופר שאמרו שופר שצפוהו זהב במקום הנחת פה פסול ציפוהו מבפני' פסול ציפוהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהי' פסול אם לא נשתנה קולו כשר, והנה מצינו הכא שהכתוב דימה המוכיח לשופר דאמר הרם כשופר קולך ולזה קאמר צפוהו זהב במקום הנחת פה ר"ל שיניח הפה בשביל זה יתנו לו מעות פסול ר"ל שהוא פסול מלהוכיח וכן צפוהו מבפנים ר"ל שפנימיות של המוכיח הוא בשביל הזהב ואינו מכווין לש"ש ג"כ הוא פסול צפוהו מבחוץ ר"ל