אור לישרים סה

ימיו כתיב (ד"ה ב' ל"ג) ובהציר לו חילה מנשה את פני ה' אלהיו ויכנע מאוד מלפני אלקי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תפלתו וגם בימי מלכות אמון בנו כתיב שכמו כן עבדו ע"ז ולא נכנע לפני ה' כאשר מנשה אביו ובימי שני המלכים אלו נשתכחה התורה ממלכות בית דוד עד שבימי יאשיהו בנו שנאמר עליו (שם ל"ד) ויעש הישר בעיני ה וילך בדרכי דוד אביו ולא סר ימין ושמאל וכתיב שמצא חלקיהו הכהן גדול ספר תורה בבית ה' ונתנוה אל שפן הסופר וכתיב (שם שם) ויגד שפן הסופר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיהו הכהן ויקרא בו שפן לפני המלך ויהי כשמוע המלך את דברי התורה ויקרע את בגדיו ויצו המלך את חלקיהו ואת אחיקם בן שפן ואת עבדון בן מיכה ואת שפן הסופר ואת עשי' עבד המלך לאמר לכו דרשו ה' בעדי ובעד הנשאר בישראל וביהודא על דברי הספר אשר נמצא כי גדולה חמת ה' אשר נתכה בנו על אשר לא שמרו אבותינו את דבר ה' לעשות ככל הכתוב על הספר הזה ע"כ, ואינו מובן איך יהי' ניתך בהם חמת ה' בעבור שלא שמרו אבותם את דבר ה' הלא לא ימותו אבות על בנים כתיב ואי כשאוחזין מעשה אבותיהם בידם הלא בקרא כתיב שלא יתוודו על עון אבותיהם אמנם עיקר חטא אבותיהם בידם הי' שאבותיהם גרמו שלא הי' יודעי' מהתורה מאומה ועברו על ציווה ושננתם לבניך וע"י זה נשתכח התורה מזרעם והיא חמת ה' אשר ניתך בנו כי בברכה נאמר (ישעי' נ"ט) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ונמצא דההיפוך הוא קללה לאבותינו והוא ניתך בנו ונמצא שקרע את בגדיו על חטא אבותם אכן על דורו לא התוודה שהם לא ידעו מהס"ת מאומה רק שאבותיתם גרמו להם שנשתכחה מהם התורה ולא קיימו ושננתם לבניך וגו' ואף שדרז"ל בגמרא (יומא כ"ב) שקרע את בגדיו על שמצא פתוח הס"ת שהי' נגלל על פסוק יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו ג"כ שמשמע שגם על זה קרע וא"כ גם בניכם כשיבואו לשכלם וידעו ויבינו מה שעשיתם להם שהעברתם אותם מבית הספר הלא יתאוננו עליכם ומכ"ש שהאבות יתאוננו על הבנים שכבר נשחטו על ידם והי' ראוי לקרוע בגדיכם ואתם איך לא תחמולו על בניכם הנאהבים והנעימים לשוחטם טרם שיבואו לשכלם ולולי ימי ילדותם והיו מבינים מה שאתם עושים להם בודאי לא הי' צייתו לכם לברוח מבית הספר. התבוננו וראו נא מה יעשה הדור אחרינו שרובם ככולם יהיו עמי הארצים גמורים ולא יצטרכו לשכוח שום דבר מלימודם כי עדיין לא למדו כלל לכן מי האיש החכם וישקול ההפסד נגד הריווח לא יקח את בניו מבית הספר ומי שכבר לקח וכבר נשתקע בו עכ"פ יראה שילמוד שעה או שתים בכל יום ויום. נחזור לעניינינו דהכתוב קורא לאנשים האלה שוחטי הילדים וא"כ גם בזה קשה קושי' מהרש"א איך קרי להם שוחטי הילדים הלא אדרבה טובה עשו להם שמכח זה לא יהי' להם שום זדון אלא שכל הזדונות נעשו להם כשגגות ועוד הקשה המהרש"א למה נעשו הזדונות כשגגות בע"ה לענין עונש כיון שהוא עושה בזדון ורצה המהרש"א לתרץ דנהפוך הוא דהא דקאמר אלו ת"ח שזדונות נעשו להם כשגגות היינו לענין אזהרת שת"ח נזהרים שלא יבא לידם שום שוגג כאלו היא עבירה חמורה בזדון וע"ה הוא בהיפוך קל בעיניו לעבור על הזדון כאלו הם שגגות עכ"ל המהרש"א ואף שאמת כן הוא מ"מ אין לומר שזהו אפשר כוונת הנביא דהא אמר שיוכיח לת"ח על פשע ולבית יעקב אלו ע"ה על חטאתם גם איך קאמר הגמרא אח"כ והיינו דתנן ר' יהודא אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון ולדברי מהרש"א אין שייכות כלל גם אם נאמר דגבי תיח נעשו שגגות כזדונות כפשוטו נמי קשה הלא אפשר שיבא לידי ת"ח שוגג שאינו שגגת תלמוד אלא כגון שגגות שבת וכדומה ומ"מ כיון שהוא ת"ח הי' לו לידע שיכול לבא לידי כך הי' לו ליזהר ממנו ומשו"ה נחשב לו כזדונות ומנ"ל ששגגת תלמוד עולה זדון לכן נאמר לבאר עפ"י מה דאי' בגמרא (ברכות י"ט) תנא דבי ר' ישמעאל אם ראית ת"ח עובר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה ופריך שמא ס"ד אלא ודאי עשה תשובה והנה לפי פשוטו דגמרא הא דפריך שמא ס"ד הוא דקשה לו לומר דבשביל שמא אין להרהר אחריו דמה"ת לומר בשביל ספק אין להרהר אחריו ובשלמא לספר בגנותו אפשר דאסור בשביל ספק אבל שיהי' גם ההרהור אסור לא הי' נראה לגמ' אכן מ"מ קשה מנ"ל לגמרא להקשות הלא מחויב לדון לכל אדם לכף זכות כדאי' בפרקי אבות הוי דן את כל האדם לכף זכות ומשו"ה אפשר שגם ההרהור אסור אמנם נאמר