אור לישרים סד

כן מסיים שאם יעשו כן יתברכו באלו הברכות והם ט"ו ובמדרש אי' שהמה כ"ד ברכות דברכה אחת היא והאכלתיך נחלת יעקב אביך, וקאמר דקאי על הברכות שבירך יצחק את יעקב והוא ויתן לך וגו' שכולל יו"ד ברכות יחד הם כ"ד ברכות ע"כ. והנה בדברי הנביא אלו רבו הקושי' והדקדוקים ולהוציע כולם יחד יאריך הענין וטרם התרתם ישתכחו לכן בביאור כל פסוק ופסוק נדקדק תחלה הפסוק ההוא לבד מפני מה שנהי' מוכרחים לפרש כפרושינו אשר נפרש, והנה בפסוק א' יל"ד שאמר הש"י לנביא קרוא בגרון אל תחשוך וכיון דאמר לו קרוא בגרון מהיכי תיתי לומר שיחשוך לקרוא עד שהוצרך לומר אל תחשוך גם מה דקאמר כשופר הרם קולך למה המשיל קולו לשופר גם מה דקאמר והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ודרשו בגמרא () הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשו להם כשגגות והיינו דתנן הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון וכו' עיי"ש והק' המהרש"א בח"א וז"ל, לפי המובן בכוונת המאמר יהי' כל עם הארץ פורק עול תורה ממנו ופוטר עצמו מדין ת"ת כי טוב לו כן שזדונותיו נעשו לו כשגגות משילמוד ששגגות נעשו כזדונות עכ"ל, ואני אוסיף להפליא כי כפי סברת המהרש"א המלמד זכות על ע"ה אין בני קהילתינו נכללים בזה דרובם ככולם אף שאין תורתם אומנתם מ"מ זכרתי ימים מקדם קודם הגירוש לא הי' לוקחים בניהם מבית הספר עד אחר החתונה והרבה מהם שלמדו כמה שנים אחר זה ורובן עדיין עכ"פ יש להם שיעור קבוע בכל יום ללמוד ואף שאיזה מהם פרקו מעליהם עול תורה מ"מ אינם נחשבים כע"ה שיהי' הזדונות נחשבות להם כשגגות ובעל כרחם עדיין ידעו הרבה מגירסא דינקותא ואין להם המעלה אשר מגיע לע"ה גמור אמנם עתה אחר הגירוש המה חכמים להרע שהדור הנולד יהי' ע"ה כשירים כדינו וכהלכתו שלא יהי' להם שום זדון לפי ס"ד דמהרש"א דעתה בעו"ה לוקחים בניהם טרם נפתחו עיניהם לדעת מקצת דרכי השם ולא זו שמדלות העם נעשתה התועבה הזאת אלא שמקציני וראשי העדה גם מופלגי התורה תיכף בבואנו לכאן אחר הגירוש לקחו בניהם מבית הספר ומאלה היתה הצרעת מהלכת ליתר דלי העם שנשאו ק"ו מהגדולים אשר לע"ע בארץ החיים השם יכפר בעדם. ולדעתי לזה כיון הנביא באמרו (ישעי' נ"ז) הנחמים באלי' תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים ואי' בגמ' (נדה י"ג) דכל המוציא שכבת זרע לבטלה כאלו שופך דמים שנאמר הנחמים באילי' וגו' שוחטי הילדים וגו' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי ואנו לענינינו נאמר שגם יש אם למקרא דהלא כתיב שוחטי והתורה נדרשת בכמה אופנים דקאי על הענין הזה שהאבות לקחו בניהם בילדותם טרם יבואו לשכלם מעץ החיים היא תורתינו הקדושה ועליהם אמר שלמה המלך ע"ה (משלי י"ג) שהתורה מצלת מאשה זרע ומנכרי' כי שחה אל מות ביתה ממול רפאים מעגלותי', והם נקראים שוחטי הילדים ואף שאביהם מבינים זאת שאין מטיבין לבניהם כ"א רעה גדולה עושין להם הם מתנחמים באילים בגדולים ובחורי הארץ כאשר אמרנו שכן עשו ומהם למדו כן ועוד שעושים כן שהם צריכים לפרנסה ואף שאין זה מן הדין שהבנים יאכלו בוסר ויגיע לריק בשביל אבותיהם ואפ"ה אומרים אביהם הלא כל יגיענו בשביל בנינו הוא וכל מה שנעזוב אחרינו הלא הם ינחלו ולא ידעו ולא יבינו לעסוק במו"מ שנניח אחרינו וסוברים אביהם לפי טעותם שזהו יותר טובה להם ממה שילמדו אותם המורה והנה התורה נמשלה לסלע דאי' (שבת פ"ה) למה נמשלה התורה לפטיש מה פטיש מפוצץ הסלע לכמה חתיכות אף ד"ת מתחלקת לכמה טעמים ופי' התוס' דלאו דוקא שנמשלה התורה לפטיש אלא שנמשלה לסלע דהא הסלע מתחלק ולא הפטיש והיינו דקאמר הנביא הנחמים ר"ל שמתנחמים באילי' שהם אילי הארץ דהיינו קצינים וראשי העם ותחת כל עץ רענן דהיינו הצדיקים ומופלגי התורה כדאמרינן בגמרא (ב"ב ט"ו) היש בה עץ ודרשינן האם איוב קיים שהי' מגין על דורו כעץ שאומרי' הלא אנו תחת כל עץ רענן ר"ל למטה ממנו ואם הצדיקי' הורשו לעצמם לעשות כן ואף אני אעשה כן ושוחטי הילדים בנחלים בשביל הנחלה שאומרים שהוא טוב לבניהם שעי"כ ינחלו נחלת אביהם וחלפו נחלתם תחת סעיפי הסלעים ר"ל שהנחלה טוב להם מהתורה שנמשלה לסעיפי הסלעים כנ"ל אבל באמת הם שחטו הילדים ומצינו ביאשיהו מלך יהודה שגם בימיו נשתכחה התורה מן מלכות בית דוד שבימי המלך מנשה בן חזקי' המלך עבדו ע"א עד שבסוף