אור לישרים סא

שמואל אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכות בלבד ונבאר דשמואל לשיטתו דאמר די לאבל שיעמוד באבלו ולשיטתו מוכח דעל הנביאים לא נתנבאו אלא לעולם הבא ויתבאר זה עפי"מ דאיתא בזוהר פ' כי תשא וז"ל: פתח ואמר כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' וגו', מאי כמו הרה, ארח איהו לעוברתא לאעברא עלה תשע ירחין שלמין ואית בעלמא כמה וכמה דלא עבר עלה אלא יומא חד או תרין מתשיעאה וכל צירין וחבלין דעוברתא בתשיעאה אינון, ואע"ג דלא אעבר עלייהו אלא יומא חדא אתחשב עלי' כאלו עוברו כל תשיעאה שלים אוף הכי ישראל כיון דאטעמו טעם ממס מגלותא אי יהדרון בתשובה יתחשב עלייהו כאלו עברו עלייהו כל אינון מילין דכתיבין באורית' כ"ש וכ"ש דכמה וכמה יסורין אעברו עלי' מן יומא דגלותא שרי אבל מאי דכתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, כמה רחמנותא רחים קב"ה עלייהו דישראל במלה דא, למלכא דהוה ליה ברא יחידאה ורחים ליה רחימו דנפשא ומגו רחימי דילי' יהב ליה לאימיה מטרוניתא דתרבי לי' ותוליף ליה ארחין ומתתקנן, זמנא חדא חב לגבי אבוה אתא אבוה ואלקי לי' ולבתר אעבר על חובי' חב כמלקדמין וחב לאבוה ואפקיה אבוה מביתו וארגיז עליה, נפק ההוא ברא מביתיה, ובאתר דיהך בארח קשוט ויהא זכאה כדקא יאות בגין דישמע מלכא אבוה ויהא תיאובתיה עליה, מה עבד אמר הואיל ונפקנא מהיכלא דאבא עביד מכאן ולהלאה כל מה דאנא בעי. מה עבד אזל ואתחבר בזונות ואתלכלך בלכלוכא בהדייהו ולא הוה משתכח אלא בהדייהו בחבורה דלהון, מצורונית אמיה מבקרת בכל יומי על ההוא ברא וידעת דברה בהדי זונות אתחבר וכל חברותא דידי' בהדייהו הוות, שריאת למיבכי ולאתמררא על ברה, יומא חד עאל מלכא לגבה חמא לה דאיהי מבכה שאיל לה על מה את בכית אמרה ולא אבכה דהא ברנא לבר מהיכלא דמלכא, ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא דמלכא אלא דהוא יתיב בהדי זונות מה יימרון כל בני עלמא ברי' דמלכא איהו דיתיב בבי זונות שריאת למיבכי ולאתחננא למלכא אמר מלכא בגינך אהדר לי' ואנת ערבא דלי', אמרת הא וודאי, אמר מלכא הואיל וכך הוא לא אצטריך לאהדרא ליה ביממא באתגליא דכסופא דילן איהו למהך בגיני' לבי זונות ואי לא הוי כגוונא דא דטנף גרמיה הכי וחלל יקרי הוינא אנא וכל חיילין דילי אזלין בגיני' בכמה יקר בכמה בוקינס קמי' בכמה מאני קרבא מימיניה ומשמאלי' עד דכל בני עלמא יזדעזעון וינדעון כלא דברא מלכא איהו, השתא כיון דאיהו טנף גרמי' וחלל יקרי איהו יהדרו בטמירו דלא ינדעיון בי' אהדר לגבי מלכי יהבי' לגבי אימי' ליומין סרח כמלקדמין מה עביד מלכא אפיק לי' ולאמי' בהדי' מגו היכלא, אמר תרווייכו תהכון ותרווייכו תסבלון גלותא ומלקיות תמן כיון דתרווייהו תסבלון בחדא כדין ידענא דברא יתיב כדקא חזי, כך ישראל בנוי דמלכא קדישא אינון אפיק לון ממצרים ובההוא זמנא אזל מלכא גו כמה חיילין רברבנין ושלישין עד דגלין פרישין ואפיק לברי' בוכרי' בכמה גבורן ואייתי לי' להיכליה ויתיב סגי' בבי מלכא סרח כמלקדמין ומרד באבוה ואפקי' מביתי' מה עבדו ישראל חמו דהא אתבדרו לבבי אתערבו בעממי' נסיבו נשין נכריות ואולידו בנין מנהון, עכ"ד אימא קדישא הוי אפטרופס עלייתו ועל עביד הכי קב"ה אמר הואיל וכיסופא איתו ליתי ברי איהו מגרמי' הואיל וחלל יקרי לא אתחזי דאנא איזיל תמן לאפקא לי' ולמעבד לי' ניסן וגבורן כמלקדמין תבו אינן בלא סיועא דאתחזי לון בלא פליאן ונסין אלא כלהו מתבדרן כלהו לאן במסכנו ותבו להיכלא דמלכא בכיסופא ואימא קדישא ערבת לון, וחאבו כמלקדמין מה עבד קב"ה אפיק להאי ברא כמלקדמין מהיכלי ואיומי' בהדי' אמר מכאן ולהלאה אימא וברא יסבלון כמה בישין בחדא ה"ד ובפשעכ' שלחה אמכם וע"ד כתי' בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ואי באחרית הימים אלא דא היא אימה קדיש' דהיא אחרית הימים ועמה סבלו כל מה דסבלו בגלותא ואילו יהדרון בתיובתא אפי' חד ביש או חד צערא יתחשב עלייהו כאלו סבלו כלא עכ"ל. והנה מצינו הרבה פסוקים שהקב"ה יגלה זרועו קדשו לעיני כל העמים כמ"ש (ישעי' נ"ב) חשף ה' את זרוע קדשו לעיני הגוים וראו כל אפסי הארץ את ישועות אלקינו וכמו (שם ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים ובצרה זה הדור בלבושו וכ"כ הרבה פסוקים ואם ח"ו לא נטהר מעשינו לחזור בתשובה האיך יקיימו נבואת הללו הלא לפי דברי הזוהר הנ"ל דלית ברא לגרמי' לגבאי אכן זהו ליתא דהלא אין הדבר תלוי אלא