אור לישרים ס

ויגידון עליו כל תלמידיו וגם בעיני ראיתי שהתפלל תפלת מוסף של ר"ה בכריעה ובבכי' והי' מאריך בה עד שהגיע הש"ץ לסדר של שופרות ועתה שהלך לעולמו ואין איש שיתפלל בעדינו וכבר עבר שנה שנחסר לחמינו ולחם צר ומים לחץ אין ניתן לנו כ"א בצמצום וכשראו המקטריגים ושונאינו שאין תפלתינו נשמעת ח"ו יותר יכבידו עלינו עולם ועתה צאו וחשבו איך ומה יהי' אחריתינו אם השם ב"ה לא ירחם עלינו ח"ו לכן זאת היעוצה להרים צוחה ולהגדיל הבכי להוריד כנחל דמעה עד כי ישמע במרום תפלתינו כי כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות וכשנקיי' והשבות אל לבביך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה ושבת עד ה' אלקיך וכו' אז יקיים הקב"ה הבטחתו שהבטיח ענינו ושב ה' אלקיך את שבותך וגו'. והנה דרשו רז"ל על הא דכתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בתורה הזאת היינו מיתות צדיקים ואית' דמיתת צדיקים שקולה יותר מכל המכות דכתיב הנני יוסיף להפלא את העם הזה הפלא ופלא וכתיב בתרי' ואבדה חכמת חכמי' ונמצא דמיתת צדיקים הוי מכה נחלה מאוד והיינו דקאמר כיון שמתו הצדיקים ואין לנו מי שיתפלל בעדינו ותפלתינו אין אנו יכולין להעלות אין לנו עצה אחרת כ"א ע"י דמעה והיינו דקאמר הנביא תרדינה עיני דמעה ואל תדמנה והטעם כי סבר גדול נשברה בתולות בת עמי מכה נחלה מאוד זו מיתת צדיקים וק"ל. ועתה נבאר הפסוק ראשון שהתחלנו בו דאיתא (סנהדרין צ"ו) אמר רב בלו כל הקיאן ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט ושמואל אמר די לאבל שיעמוד באבלו ופירש"י שצער הגלות יכפר עליהם ונגאלין בלא תשובה כתנאי ריא אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין מיד ואם לאו אינם נגאלין א"ל ר' יהושע אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן ומחזירן למוטב ובזה נראה ליישב הא דאיתא (ר"ה ל"ב) על פסוק ביחזקאל חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטוי ובחימה שפוכה אמלוך עליכם ואמר ר"נ כל כה"ג לירתח עלין ונפרקינן וא"כ קשה מאי קאמר הקרא בחימה שפוכה יגאל אלא נראה דהיינו שיגזור גזירות שאח"כ יחזירו למוטב ובזה ראינו ליישב קו' מהרש"א על הא דאמרה ברורי' דביתה דר"מ אלא התפלל עלוי' שיחזירו בתשובה והקשה המהרש"א הלא אין זה בידי שמים וגם מה שקשה על מה שאנו מתפללים והחזירנו בתשובה שלימה לפניך מתורץ באופן אחר ממה שאמרנו לעיל לפי דברינו דודאי רשאים אנו להתפלל על רשע שיבא עליו פרעניות כדאמרינן שלות רשעים סופן תקלה וא"כ הכי קאמרה לי' לר"מ אמאי בקשת עליהם שימותו אלא ביקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה ר"ל שיבא עליהם פרעניות עד שיהיו מוכרחים לשוב בתשובה כדרך שיעשה הקב"ה לישראל וק"ל. היוצא מזה דאם הקב"ה רוצה שישובו ישראל אליו צריך להביא פרעניות עליהם שעי"כ ישובו וכבר בארנו לעיל שאם שלח ב' פרעניות זה מעוררים לתשובה רק כשיש צדיק בעולם מגין שלא יבא פרעניות וצריך הקב"ה ליקח תחילה הצדיק אך במיתת הצדיק עדיין אינו יכול לשלוח הפרעניות דמיתת צדיקים מכפר וצריך הקב"ה להמתין עד אשר יאשמו ואז יכול לשלוח להם הפורעניות וידוע דצדיק הוא משכן השכינה כדכתיב ושכנתי בתוכם וכשהקב"ה לוקח הצדיק מאתו ונשמתו הולך למקום חצבתה השראות שכינה שאתו נסתלקו' לשמים וזהו דאמר הנביא בשם ה' אני אכריח' שיאמרו לכו ונשובה אל ה' כיצד אלך ואשובה אל מקומי דהיינו במיתת הצדיקים ואז אמתין עד שיאשמו ואוכל לשלוח הפורעניות אז בקשו פני ולא ימצאוני כאמור סכות בעון לך מעבור תפלה ואחר כך אשלח הפורעניות שיהי' עת צרה ליעקב וישחרנוני ולא אענם אז יאמרו לכו ונשובה אל ה' כל הפסוקים כנ"ל. ובעו"ה שנתקיימו כל הדברים האלה בינינו בודאי מהראוי להתעורר בתשובה ועתה נבאר פסוק הרביעי דהנה התשוב' שביאור הכתוב שיתעורר הקב"ה ע"י שתי מכות שעי"ז יראו שלא יבא מכה יותר קשה אינה אלא מחמת יראה דהיינו מיראת העונש אך התשובה מאהבה יותר טובה התשובה אך כתבו חכמי מוסר שאם מתעורר עצמו בתשובה מיראה עזרו הקב"ה לעשות תשובה מאהבה וכל עוד שיחזק בה יוסיף אהבתו כענין שאמר הנביא שובו אלי ואשובה אליכם ולהתעורר מקצת גודל אהבת השם ובזה יובן נמי הא דאיתא (ברכות נ"ב) אמר ר"ח בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל עולם הבא עין לא ראתה ופליגי אדשמואל דאמר