אור לישרים נח

פתוח לקבל שבים וכדי לבאר פ' ראשון שהתחלנו בו אשר יאמר עליו אח"כ אלו שני פסוקים שבארנו נבאר עפ"י משל ויבואר נמי שאין לנו להשען כ"א על מה שנתעורר עתה בבכי ובתחנונים ובזה יבואר נמי הפסוק (ירמי' י"ד) ואמרת אליהם את הדבר הזה תחזינה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי כי נחלה מאוד. משל למלך גדול חסד ורחמן שהי' לו שרים רבים בכל מדינות מלכותו אך החשובים והנכבדים יותר לקח להיכל מלכותו אשר כל עניני מדינות מלכותו נחתכים על פיהם והמלך הטוב את הכל נתן בידם והי' בטוח עליהם שיתנהגו את הכל באמת וביושר אכן הם לא עשו כן רק גזלו וחמסו זמן רב עד שהחריבו את כל המדינה עד ששרים רבים הרחוקים מהיכל המלך ירדו מטה מטה והעשירים נעשו בינונים והבינונים נעשו רשים ודלים והרשים מתו ברעב אז השרים הרחוקים ורבו מדלי העם אזרו חיל וצעקו לפני המלך בשם כולם ובקשו להיות בעזרתם על פי המשפט וחק המדינה וכאשר ששמעו המלך טענותיהם אע"ג שהי' אוהב אותם מאוד מ"מ להיות אוהב היושר יותר מהם הוכרח לחבשם בבית האסורים אשר במבצר אשר שם חדרים שונים חדר לפני' מחדר וחלקם לחדרים שונים והעמיד עליהם שומרים בכל פתחי בית הסוהר והחלונות לבל יוכלו לדבר עם שום אדם והי' נזוני' שם במעדני המלך כראוי לחשובים כמותם והנה דרך האסורי' כאלה אשר נתחייבו למלכות ואין מניחין לשום אדם לילך אצלם אם יזדמן שיצטרך לאחד מהן איזה צורך כגון מלבוש או רופא או רפואה וכדומה או כשיצטרכו כולם מחמת שיחסרו לחמם או מליצה להקל מעליהם או להתנצל על אשר הלשינו עליהם וכיוצא בזה תמיד צריכי' למסור דבריהם בע"פ או בכתב לאחד מן השומרי' והשומרי' מוליכין למקום שיצטרך וגם אלו השרים כן עשו אך מחמת שהשומרים הי' מדלות העם וגם הם בקשו נקמה ופחדו שאם יצא משפט האסירי' לזכות שוב יעלו לגדולה וינקמו מהן ולכן כל כתבי מליצות זכותם ששלחו אל המלך ובקשת טובתם לקחו השומרים ולא הביאו כלל אל המלך ולא די שלא פעלו טובה אלא שמתוך טענותיהם למדו לקטרוג עליהם ההיפוך ואף שהי' בזה האופן זמן רב לא הרגישו משום דבתוך השרים האסורים הי' דוכס א' שהי' אהוב מאוד מאוד למלך ונפשו קשורה בנפשו ואעפי"כ לא הי' יכול להצילו שלא לחבשו לצעקת רבים הקמים עליו כנ"ל ולמלך הי' מפלטרי' דלי' לבית האסורים חתירה אחר חתירה בשער לפני' משער וכולם סגורים ובמשמר נרא' את הפתח סגור תמיד אך לא ידעו לאן הוא הדרך הולך, והמלך לאהבת אותו הדוכס מסר לו כל המפתחות כדי שיכול לבא אליו בכל עת שירצה וצוהו שלא לגלות זאת אלא שיצניע המפתחות במקום גנוז וטמיר אך הרשוהו שאם יראה אחד מהאסורים שראוי לגלות לו הסוד יגלה לו כדי שלעת הצורך לא ימנע גם הוא לילך אל המלך והנה הדוכס ההוא בעת שהי' כולם ישינם הי' פותח שער זה סגר וזה פתח עד שבא אל המלך ואותו השר ידע את כל צרכם של שארי האסורי' וכל מה שבקשו ע"י אותן השומרי' ביקש הוא עבורם אל המלך פה א"פ והמלך עשה בקשתו ומיד צוה המלך דרך משל שילך הרופא אל החולה וינתן המלבוש להערום וכדומה רק אותן שהי' עמו בחדר אחד נעשו כל צרכם מיד מפני שהי' נודע לו צרכ' אבל לאותן שהיו בשארי חדרי' לא נעשו הכל מפני שלא הי' נודע מה הי' חסר להם ועל מה שיבקש ומ"מ לא נחסר להם חוקם דזה ידע השר וביקש תמיד ע"ז דרך כלל עד אחר זמן ששמע מהם מה שבקשו ואז הלך אל המלך ומיד נעשו בקשתם, אך כל חד וחד סבר מכח שמסר בקשתו לאותן השומרי' נעשו בקשתו ומשום ששליח עשה שליחותו והאמת לא כן הוא שבשביל השומרים הי' נשארו ערומים ויחופי' ברעב ובחוסר כל רק שאותו השר האהוב אל המלך פעל כל זה והוא לא רצה לגלות להם זה כי כן צוה המלך לו והי' בטעות זה זמן רב ואף שבנתיים מת אותו הדוכס מ"מ כבר גילה זה לדוכסי' אחרים ברשיון המלך ונכנס אחר בהשתדלות צרכי האסירי' בחריקאי אח"כ מתו כולם ולא נשאר כ"א דוכס א' מזרע הפרתויי' אשר הי' אהוב מאוד לכל האסורי' ולמלך והי' משתדל בחריצות רב כל צרכ' ויהי היום שמת גם אותו השר ובכה בכה רב המלך והשרים האסורים על שמת אוהביה' אך מ"מ לא ידעו ההעדר שלהם שהי' סבורי' שכל מה שבקשו מאת המלך ע"י שומרים נעשו בקשתם וכ"כ יהי' אחר מיתת השר ויהי לתקופת הימים נחסר לכל אחד ואחד מהן דבר מן הדברי' ומסרו בקשתם להשומרים ואין עונה ונשארו ערומין ויחופין וגם ראו שעכשיו נעלם מן