אור לישרים נו

הוא ממדת ענוה שכולל עצמו בחטא ואע"ג שהיא שלא לשמה שהוא רק שלא לומר ליטול קורה וכו' וע"ז השיב שיותר טוב ענוה שלא לשמה דהיינו שיכלול עצמו ממה שהי' תוכחה לשמה ר"ל אעפ"י שאינו יכול להוכיח על חטא פרטי דשמא לא יקבלו ממנו וקאמר ע"ז ה"ד תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה ר"ל היכי מצינו כשמוכיח ביחיד שיהי' תוכחה לשמה נגד ענוה שלא לשמה דלמה שבארנו שייך דווקא ברבים דודאי לא ישיבו לו טול קורה שלא לביישו ברבים רק שלא יקבלו ממנו ויחשבו זה בלבם כנ"ל לכן יותר עדיף לכלול עצמו משא"כ כשמוכיח בינו לבין עצמו יותר עדיף שלא לכלול עצמו כדי שחבירו ישיב לו טול קורה כנ"ל וישובו שניהם יחדיו וא"כ לא שייך לומר ענוה שלא לשמה דאי בשביל שלא לומר לו טול קורה ז"א אדרבה יותר עדיף שיאמר לו דע"י כך גם הוא ישיב כנ"ל ואיש את אחיו יעזורו והתוכחה לשמה ודאי יותר עדיפא וה"ד שיהי' גם ביחיד שייך תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה זה כנגד זה וע"ז מביא הא דאמר רב הונא ר"ל דרב הונא כשהכה אותו מסתמא לא א"ל על מה הכה אותו דאל"ה הוי ירא לומר לשמואל שר' הונא צערו א"ו שהכה אותו כדי שיניח ממה שעבד וכשאמר ר"ח לשמואל הבין ר"ה שלא ידע ר"ח על מה שהכה אותו והי' לו לר"ה לומר על דעביד כך וכך כדי שישיב ממה דעביד שלא יעשה כמוהו פעם אחרת אלא קיבל עליו שלא יצערנו עוד ואע"ג שעי"ז הי' סבר ר"ח שר"ה באמת עשה שלא כהוגן מ"מ עשה זה ר"ה ממדת ענוה אע"ג שהיא שלא לשמה שלא עשה כן אלא שלא לביישו וה"א שיותר עדיף שיוכחינו על פניו ויפרוש לו החטא כדי שיהי' תוכחה לשמה אלא דגם בינו לבין עצמו יותר עדיף ענוה שלא לשמה מתוכחה לשמה וק"ל, היוצא מזה דכשמוכיח לרבים ראוי לכלול גם עצמו בתוכחתו והנה אין ממדת היושר כשמוכיח לרבים שמסתמא יש בהן צדיקים ישרים שאין בהם שום דופי שיאמר דרך כלל נחנו חטאנו בשלמא לגבי' נפשי' רשאי להיות עניו שלא לשמה אבל על אחרים שלא חטאו ודאי שלא יאמר דרך כלל שכולנו מעלנו בחטא וראוי להוציא שאינו אומר זה אלא לאנשים כערכו ולא לגדולים וטובים ממנו ובזה נבא לבאר תחלת הפסוק דהנה ידוע שהצדיק נקרא הולך שהולך ממדריגה למדריגה ובארנו בארוכה בשנה העברה שהוא הולך בדרכי השם לקרב כשמתו ולדבקה בו כאמור אחרי ה' אלקיכם תלכו אכן הרשע נקרא נסוג אחור כאמור כולו סג יחדיו וכן נזורו אחור ומרחיק נשמתו מטה מטה עד שאול תחתית וכשחזר בתשובה נקרא שב מפני ששב מדרכו הרעה ולכן אמר הושע לכו ונשובה אל ה' היינו דנגד הצדיק אמר אתם א"צ לשוב מדרכיכם ואדרבה תחזיקו ותלכו בה ואליהם אמר לכו ונשובה בלשון רבים מדברים בעדם ומה שאמר כי הוא טרף וירפאינו יך ויחבשינו יתבאר עפ"י מה דאיתא (ברכות ז') אם אדם רואה שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' פשפש ולא מצא יתלה בביטל תורה ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ונמצא דשני מיני יסורין הן א' שבאין על חטא והב' שבאין משום אהבה ואי' שם אמר רבא א"ר סחורה א"ר הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי יכול אפי' לא קבלן באהבה ת"ל אם תשוב אשוב נפשו וגם אי' שם דיסורין ממרקן עוונותיו של אדם ולפי"ז ודאי כשפעם א' באים יסורין על האדם אפשר שהן יסורין של אהבה ואינם באין על החטא ואף שאח"כ הלכו ממנו אפילו הכי אפשר שהן יסורין של אהבה רק שלא רצה לקבלן כן עליו כדמצינו התם שכמה אמוראי' אמרו לא הן ולא שכרן ונסתלקו יסורי' מהן ואם באו אח"כ יסורי' קלים מהן אפשר שאפ"ה הן יסורין של אהבה והקב"ה שולח אותם דלמא יקבלם הואיל והן קלים מהראשונים אכן אם השניים חמורים מהראשונים ע"כ דבפעם הראשונה באו על החטא ומירקו עוונותיו ונתרפא ואח"כ כששב מדרכו הרעה הוסיף הקב"ה יסורין דרך התראה יותר קשה וכשמירקו עונותיו הלכו להם ואם עדיין לא הלכו להם אפשר שאותן היסורי' ימרקו עוונותיו אכן אחר המירוק צריך לירא כשיחזור לדרכו הרעה שיבואו עליו יסורין יותר קשים או שימות ודוקא כשב' היסורין הם ממין א' אלא שהשני' קשים מהראשונים מה שא"כ אם הם ב' מיני' בודאי אינם שווין דבדבר א' הם קל ובדבר א' הם חמור ואפשר שאפ"ה הם יסורין של אהבה והא ששלחו אותם לו אעפ"י שמאס בראשונה אפשר משום שהחומרא שהי' בראשונה שאינם בשניי' לא הי' רוצה לסבול והשני' שפיר יהי' סובל זה הוכיח הנביא מאחר