אור לישרים נג

שאתם חפשים אלא שתהי' עבדים אתם ובניכם וכל יוצאי חלציכם רק זאת אעשה לכם שלא אשעבד עמכם בפרך כ"א שאבנה לכם בית וחדרים שונים ואלמוד אתכם מלאכות שונות וכל א' יעשה כפי יכולתו וכפי השגתו ומה שתעשו יהי' לי ונגד זה כל מחסריכם עלי במאכל ובמשתה ובמלבושים נאים גם ניתן להם כל הכלים שצריכין למלאכתן מאת המלך ולא כפי עבדי' אלא כחשובי המלכות קיימו וקבלו עליהם שיעשו כן והמלך הלביש כולם בגווין אחד והמלבושים דומין זה לזה כדי שכל רואיהם יכירו שהם א' מעושי מלאכתו ועבדי המלך ועבד מלך כמלך וכל מי שראה אותם נהג בהם כבוד גדול כראוי לעבדי המלך ופעמים יש בהם עבדים שממאסין בעבודתן ובחשאי מפשיטין בגדיהן ולובשין בגדים אחרים כדי שלא יכירו בהם שהם עבדי המלך ולא באו שוב לעבודת המלך גם כלי מלאכתן אשר ניתן להם מבית המלך לקחו אתם ואף שא"א שיברחו מהעיר כי בשערי העיר נתונים שומרים שלא יניחו לצאת מן העיר כ"א מי שמכירים בו שהוא אינו מעבדי המלך מ"מ הולכין באותו העיר חפשים מעבודת המלך ורוצים למסור אותם למלכות וכשראו שרצו למסרם הכו את הרוצים לתפסם בכלי הניתן להם לתועלת שמירת המבצר לבל יבא צר ואויב בתוכו והם מרדו ופשעו באנשי' הנאמנים אל המלך ומ"מ גברו יד הנאמנים מעבדיו והמלך עשה בהם שפטים גדולים למען ישמעו ויראו והרבה מהן שמתו טרם שהענישם והרבה מהם אעפ"י שעומדים בחייה' ועדיין לא הכירו בהן מ"מ ראו שהן נעדרין מכל הכבוד שהי' להם כשהי' עליהם מלבושי מלכות שכל העם הי' נוהגין בהם כבוד וגם הם חסיר' מכל טוב שבבית המלכות הי' להם כל צרכם ועתה מתו ברעב ובצמא ונתנו על לבם להשיב איש בית המלכות והי' יראים בראותם שפטים גדולים שעשה המלך למי שהי' מכירין בו שברח מעבודתו ובפרט שהי' זמן רב שלא עבד את המלך וצריכין ללמוד מחדש והמלך לא ירצה לקבלם ללמדם כבתחלה פ"א נתן אחד אל לבו אחר שראה עצמו בבזיון גדול ומלבושיו אשר לבש תחת מלבושי כבוד אשר הי' לו מבית המלך כבר קרועי' ובלועי' המה והולך יחף וערום ברעב וצמא ובחסר כל ואמר ידעתי שהמלך הוא מלא חסד ורחמים ואלך אל המלך ואבקש ממנו שיקחינו לעבודתו וימחול את אשמי והלך בבגדיו הקרועים וכלי מלאכתו לקח בידו והלך אל המלך וכשבא לפני המלך לבקש ולהתחנן לו אמר המלך באשר שאתה קני לי קנין עולם וזה הזמן רב אשר לא עבדת את מלאכתי מהראוי הי' שאשפוט אותך ביסורים קשים ורעים רק באשר שאתה מעצמך באת אלי לא אעשה בך מאומה רק אל תוסף ראות פני ואין אני נותן לך מלבושיך וכלי מלאכתיך הניתן לך מביתי אקח מידיך ותלך בבגדים הצואי' והגרועי' שלבשת ותבלה ימיך בבזיון אשר אתה בו וכאשר ביקש עוד אל המלך ואמר אני אעשה מלאכתיך ולא אברח עוד מעולם מאתך ואעשה מלאכתיך כאשר עבדיך הנאמנים ולמה אהי' אני גרוע מהם אמר המלך אם תוכל להשלים מה שבטלת אעשה ככה אבל זה זמן רב שאתה ברחת ואיך תוכל להשלים כולי האי אמר אותו העבד אם תעשה ארבע דברים הללו אוכל להשלים ההפסד שעשיתי דהיינו שתרשינו לחזות פניך כמאז ומקדם טרם ברחתי מאתך והמלבוש שעזבתי אצלך תשוב לי כדי שהכל יכירו שהחזרת אותי וגם כלי מלאכתי. שתרצה ליקח ממני אל תקח ממני ועוד תעשה עמדי חסד יותר ממה שהייתי קודם לזה אז אפרסם זה בכל העיר אפי' מי שהוא עדיין אינו מתחרט על בריחתו בשביל קבלת החסד מאתך ישובו אליך ונמצא שע"י יעשו רבי' מאחרי' יותר ממה שבטלתי זה זמן רב וכן עשה המלך ויהי לו כן, זהו המשל. הנמשל יובן מעצמו המלך הגדול שמולך בכיפה הוא ממ"ה הקב"ה שהוא מולך על כל מלאכי מעלה ומטה והמלך השפל והקטן הוא פרעה מלך מצרים שהי' מבני חם ואני' בלב ים שנטרפה הם אנחנו בני ישראל שהתחלות הגלות נמשל לים עד שהוכרחו לבא מצרימה מכח הרעב שהי' בימים ההם ופרעה שיעבד בהן עד שנתגאה ומרד במלך הגדול שאמר מי ה' וגם בני ישראל צעקו אל ה' עד שבא הקב"ה והרג כל מדינתו כדכתיב ולא נשאר בהם עד אחד והשבויים לקח אותו כדכתיב ויוצא את עמו בששון ולא להיות חפישים מכל וכל רק שלקחן אותן לעבדים כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים והעיר אשר שם אתנו בתוכה היא העולם הקטן והבתים והחדרים שונים אשר בנה בתוכה הם ארץ ישראל ובהמ"ק והוא נותן לנו כל מחסורינו ולמד אותנו מלאכות שונות כל אחד כפי רצונו הוא שנתן בנו דעה ובינה והשכל לעשות עבודתו כל אחד ואחד כפי יכולתו וכפי השגתו והבנתו