אור לישרים נ

נמי מחשבתו שאני יודע שיש ח"ו בקהלתינו או כאן בבה"כ מי שנכשל בעון זה ועי"כ יבואו לחשוד בכשרים וכל אחד יחשוב שכוונתי הי' על פלוני או על פלוני וכן מי שלא יודע בין ימין לשמאל יפסח על שני הסעיפים ויסתפק ח"ו באמונותינו האמיתיות לכן צריך אני להודיע שאני איני יודע משום אדם שנלכד בזה ולא יאבה ה' לסלוח לי אם הייתי יודע משום אדם אם לא הייתי מפרסם שמו כדי שידעו להרחיק ממנו ולא יטעו אבתרי' ששהיי' בזה אסורה כי צרעת ממארת ומהלכת היא ובפרט כפי ששמעתי שעובדי' אסורים גדולים מאוד וכל יום ויום שמאחרין בזה הרודפין הוא מעוות שלא יוכל לתקן רק באשר שהקרא מורה עד"ז הוכרחו לפרשו לפענ"ד. נחזור לעניינינו דכפי מה שבארנו יש רשעים שאינם גמורים הנכתבים לחיים דהיינו אם יתנו לב להשיב ועי"ז אין יכול לומר מפני מה אלו חיים שהם צדיקים דהלא יש נמי רשעים שאינם גמורים שנכתבים לחיים רק דאכתי י"ל מפני מה אלו מתים מפני שהם רשעים דמי שנשאר צדיק ואף שחשב במחשבתו לקלקל אין הב"ה מצרף מחשבתו למעשה וא"כ אין שום צדיק אע"פ שאינו גמור שנכתוב למיתה וכן קשה אם אין שום רשע נותן לב לשוב אינו נכתב לחיים א"כ ליכא רשע אע"פ שאינו גמור הנכתוב לחיים לכן נראה דהנה מצינו דלפעמים ניתן רשות למשחית סתם והמשחית אינו מבחין בין טוב לרע דהכי אי' בגמרא (ב"ק ט') תני ר' יוסף מה דכתיב ואתם לא תצאו מפתח ביתו וכו' כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע ובתר הכי קאמר דבר בעיר כנוס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו מפתח ביתו עד בוקר ונמצא אע"פ שנודע שמשחית אינו יודע להבחין מ"מ ניתן לו רשות ולפ"ז י"ל דבאלו הנחשבי' בכלל בינוני' דהיינו צדיקים שאינם גמורים ורשע שאינו גמור על איש פרטי אין יכול לומר בר"ה עדיין כיון דצריך לתלות ועומד עד יוה"כ ושמא יזכו או לא יזכו דצדיק ורשע לא קאמר אלא נותן הקב"ה קצבה כמה ימותו מהם וע"ז ניתן רשות למשחית שימית מאותן הנכתבין בספרי בינונים מספר כך וכך והממית הוא המלאך המות הוא המסית לבני אדם והוא יודע ודאי להמית בענין שלא יוכל לומר מ"מ אלו חיים וכו' דהיינו שממית מן הצדיקים שאינן גמורים ומן הרשעים שאינן גמורים ונמצא דאותן הנכבתי' בספרי חיים אלו חיים בודאי והנכתבים ספרי הרשעים בודאי ילכו למיתה והנכתבים בספרי בינונים ניתן להם מספר כמה יעברון מהם, ולפי"ז נאמר דהא דקאמר זכו נכתבים לחיים ביוה"כ היינו שנכתבין בספרי החיים עם צדיקים וכן לא זכו נכתבים בספרי הרשעים ובאותו ספר כבר נחתם בר"ה שכל הכתוב בו יהי' לחיים, ונמצא אין צריך לאלו שזכו אלא לכתוב שמם ג"כ באותו ספר וכ"כ בספר הרשעים א"צ ביוה"כ לכתוב אלא שמות האנשים של אותן שלא זכו ומשו"ה לא קאמר רק נכתבים דחתימה א"צ דכבר נחתם אותו ספר בר"ה אכן מי שנשאר בכלל בינוני דהיינו שלא נתנו לב להשיב ולתקן כל אשר עותו נשאר בספר הבינונים כדי שידעו שמאלו רשאי מה"מ להמית כפי מספר הניתן לו והשתא מיושב קו' בעל עשרה מאמרות דהלא חזינן שצדיקים מתו בלא עתם י"ל שהם בכלל צדיקים שאינן גמורים דאנן לא יכולין להבחין בין גמור לשא"ג כנ"ל וק"ל. והיינו דקאמר הפייט בר"ה יכתבון וביום צום כפור יחתמון כמה יעברון וכו' ומקשי' העולם דלפי הגמ' הנ"ל אינו מובן הלא הצדיקים ורשעים נכתבי' ונחתמי' לאלתר ובינונים אינן נכתבי' כלל עד יוה"כ ולפי"ז יובן וגם מה שהקשינו לעיל למה קאמר כמה יעברון הלא קאמר בתר הכי מי יחי' ומי ימות ולדברינו יובן דעל ספרי הבינונים לא נאמר איש פרטי בר"ה כי אם ניתן מספר כמה מהן יעברון ולפעמים כשישיבו הרבה מרשעים שאינם גמורים הם נכתבי' לחיים נשתנה המספר ביוה"כ ואם לא נשתנה נחתום ביוה"כ מספר הנכתוב בר"ה והיינו דקאמר בר"ה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון ר"ל דבלא"ה לא יוכלו לחתום דלפעמים נשתנה המספר ואח"כ קאמר מי יחי' ומי ימות ר"ל דבר"ה וביוה"כ נכתוב נמי על אנשים פרטי אם יחי' אם ימות דהיינו צדיקים או רשעים גמורים ובכללן מי שנתנו לב לשוב בתשובה בין ר"ה ליוה"כ וק"ל. ונמצא דהנכתבי' בספרי הבינונים אינם נכתבי' לא לחיים ולא למות רק שניתן מספר כמה יעברון ואם ירצה השם ב"ה תוך השנה להמית יותר ח"ו אינו נגד הגזירה שנגזרה בר"ה ויוה"כ דהא לא נאמר שהנשארי' יחיו והשתא מיושב מה שהקשינו לעיל איך נגזרה גזירה שיכתוב עליהם תי"ו של דם הלא כבר נגזרה עליהם בר"ה אם