אור לישרים מט

הרשעים טוב להם וקצת מן הצדיקי' רע להם רק זה וודאי עפ"י דין ויושר הוא ולכך פריך מפני מה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו, וכן ברשעי' ר"ל מה נשתנה אלו מאלו וע"ז מתרץ כאן ברשעי גמורי' כאן ברשעי' שאינן גמורי' ר"ל כיון דצריך מקצתן מן הרשעי' שיהי' טוב ומקצתן מהן רע להם ומסתבר שיהי' הטוב לשאינם גמורי' ורע להם לגמורי' וכן לצדיקי' בהיפך ובזה לא שייך לומר שיבינו מ"מ רע להם מפני שהוא רשע גמור דמאן ידע זה שהוא רשע גמור או לא וכן בצדיק דקטן וגדול שם הוא דוודאי אין שום אדם יכול להעיד על הרשע שעבר כל התרי"ג מצות ועל צדיק שקיי' כולן אבל בין רשע לצדיק בוודאי שמכירן במעשיו שבוודאי מי שרואין שמבלה ימיו בשחוק וקלו' ראש וניבול פה ותערובות או"נ או העומד בחוצות כדי להסתכל בהן וודאי שידעינן שלא צדיק הוא דאם ידי עבירה יצא ידי הרהור לא יצא ומהרהר ביו' מטמאין אותו בלילה ועל זה אמר שהמע"ה היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנו אם יהלך איש על גחלים ורגליו לא תכווינה ומכ"ש במי שאנו רואים שהוא מסור או מין וכדומה וכן אם אנו רואין שא' הוא עוסק במצו' בתורה ובגמילות חסדי' ומשאו ומתנו באמונה וכשפנה מ"מ חזר לעבודת התורה ומצות בודאי ידעינן שהוא צדיק אבל זה א"א של רשע שאינו גמור יהי' רע ולצדיק שאינו גמור יהי' טוב דא"כ כ"ש שלרשע גמור יהי' רע וכן כ"ש שלצדי' גמור יהי' טוב ונמצא דלכל הצדיקי' יהי' טוב ולכל הרשעי' יהי' רע וק"ל. והשתא ניחא הא דקאמר דוקא שהצדיקים גמורים נכתבין לחיי' ורשעי' גמורי' נכתבין למית' דא"א לכתוב בכל הצדיקי' לחיים וכל הרשעי' למיתה דא"כ יאמרו מ"מ אלו לחיים וכו' אבל צדיקי' שאינ' גמורי' ורשעי' שא"ג חשיב הגמ' בכלל בינוני' וק"ל. והשתא נוכל לומר שהם תלוי' ועומדי' עד יוה"כ ומי שזוכה בנתיים, י"ל דאעפ"י שאין מתקן כל חטאו שעשה רק שנתן אל לבו שאלו הימי' מוכנים לתשובה והש"י קרוב אלינו באלו ימי' כדאי' בגמרא (ר"ה י"ח) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו עשרת ימי תשובה יקבל על עצמו בלב שלם שלא ישובו עוד לכסלה ומבקש סליחה ומחילה מאת הב"ה ומקבל לתקן את כל אשר עיוות אע"פ שעדיין לא תיקן מ"מ הקב"ה מצרף מחשבה טוב' למעשה ומחשביהו בכלל הצדיקי' גמורי' ומסייעו לו דכל הבא לטהר מסייעין לו וכותביהו בס' החיי' של צדיקי' לא זכו דהיינו שנעשו בפועל רשע גמור דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה נכתוב למיתה והיינו דקאמ' קרא דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ודרשינן בגמ' דהם עשרת ימי תשובה שיש בין ר"ה ליוה"כ לכאורה אין מובן איך קאמר בתר הכי יעזוב רשע דרכו דהלא רשע כבר נגמר דינו בר"ה למיתה ולא די בעזיבת ותיקן חטא כ"א צריך רחמי' גדולי' לבטל הגזירה מה דכבר נגזר עליו א"ו דמיירי בבינוני שתלוי ועומד בר"ה ואמאי קרי לי' רשע אמנם לפי דברינו יובן דבכלל בינוני' הם רשעי' שאין גמורי' וגם רשע שאינו גמור אינו נכתוב למיתה בר"ה ותלוי' ועומדין עד יוה"כ ושפיר קאמר יעזוב רשע דרכו והא דקא' כפל הלשון ואיש עון מחשבותיו ר"ל דמיד שרשע נותן אל לבו עזיבות דרכו הרעים נכתוב לחיים כנ"ל ואיש און מחשבותיו היינו אם יש בו שמץ מינות ח"ו צריך לעזוב מחשבותיו דאיש און הוא עובד ע"ז כדכתיב () ואון והתרפי' הפצר שבע"א הקב"ה מצרף מחשבה למעשה ועל שני אילו המינים קאמ' בתר הכי וישוב אל ה' וירחמיהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח ר"ל שהרשע שהלך בדרכו הרעי' יעזוב את דרכו ובזה לא סגי אלא שישיב אל ה' וירחמיהו ר"ל שיעשה תשוב' על העבור וירחמיהו ועל אותו החטא שחט' במחשבת המינות סגי כשישוב מחשבתו אל אלקינו וירבה לסלוח ומה דקאמר ירבה לסלוח הוא עפ"י מה דפי' הרד"ק שכוונתו דאע"פ שריבה לחטוא מ"מ אלקינו ירבה לסלוח ולפ"ד יובן הא דקא' גבי איש און שצריך ריבה סליחה הוא משום דעל כל דבר שבעול' טרם שעושה האדם את הדבר הוא מחשב לעשו' רק שהקב"ה אינו מצרף מחשבה רעה למעשה וכשעושה תשובה טרם שעושה תשובה מחשב שיעשה תשובה ובמחשבה טוב' הקב"ה מצרף למעשה ונמצא הוא מראוי שימחול הקב"ה עוונו כיון שבתשובתו עושה יותר ממה שחטא מה שאין כן במחשבת ע"א שהקב"ה מצרף למעשה ונמצא דגם בעשיית החטא חטא במחשבתו וכשיעשה תשובה לא יעשה יותר ממה שחטא ואפ"ה מהני כמ"ש הרד"ק אע"פ שהרבה לחטוא מכל מ"מ אלקינו ירבה לסלוח וק"ל. ופן יטעו איזה מהשומעין דברי אלה שהזכרתי בהם והראיתי שיש בו שמץ מינות צריך לטהר