אור לישרים מח

וקלות ראש המרגילין לערוה ואין שם מי שמוכיח אותם ע"ז וגם בימי החול מוציאים כמה פעמים ש"ש לבטלה ונשבעין בל"א בייא באק וכן שאר שבועות שוא השומע מחויב לנדותן ע"ז ואם לאו הוא עצמו בנידוי רק שיתיר לו מיד שלא יכשלו בו אחרים דלא ידעו מזה ובודאי מחויבים אנו להוכיחם דשמא יקבלו וע"ז הוכיח הנביא (ירמי' ה') שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותינו וגו' וכתיב בתרי' ואם חי ה' לכן לשקר נשבעו. והנה במאמר הזה עדיין נשאר לדקדק בו מה הוצרך להתוות הש"י על מצחן של רשעים ושל צדיקים הלא הי' די באחד מהן אי במצחן של רשעים לחוד ויהי' סימן שימותו והשאר להחיות או במצחן של צדיקים לחוד ויהי' סימן להחיות והשאר להמית ובאמת לא כתיב בקרא כ"א והתווית תי"ו על האנשים הנאנחים והנאנקים וכו' אבל בתי"ו של מצחות הרשעים לא נזכר בקרא כלל והכי קאמר בגמ' שנכתוב גם על מצחות הרשעים וק' חדא מנ"ל להגמרא ועוד למאי הי' צריכין כנ"ל ועוד למה צריך כלל הסימן הלא בכל שנה ושנה בר"ה שלשה ספרים נפתחים ונכתבו כולם בתוכם מי יחי' ומי ימות בשלמא אחר טענת מדה"ד י"ל דחזר בו לרעה אבל קודם טענת מדה"ד למה צריך לסימן כלל הלא בכל שנה ושנה רבים שמתו בלא סימן ועוד ק' תחלת טענת מדה"ד מה נשתנו אלו מאנו הלא ודאי נשתנו שאלו הם צדיקים ואלו הם רשעים אלא שהי' לו טענה על שלא הוכיחו אותם ולמה צריך להתחיל מה נשתנו אלו מאלו ועוד הקב"ה השיב לו אלו צדיקים גמורים למה הי' צריך להשיב לו לשון גמורים הלא די באל הן צדיקים ואלו הן רשעים ועוד שלא ביאור במאמר הזה מהו דינם של הבינונים ונציע לשון הגמרא שהובאנו לעיל דאיתא (ר"ה ט"ז) א"ר כרוספדאי אמר ר"י ג' ספרים נפתחים בר"ה של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ושל רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה ושל בינונים תלויין ועומדי' עד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה ויש לדקדק טובא הא' למה הוצרך כלל ספר של בינונים הלא אם יזכו ביוה"כ יכולין לכתוב בספרי הצדיקים ואם לא יזכו בדין יכולין לכתבן בספרי הרשעים ועוד דקאמר דצדיקים גמורים נכתבין לאלתר לחיים ורשעים גמורים וכו' ולא ביאור מה דינם של צדיקים שאינן גמורי' ושל רשעים שא"ג ואם נאמר שהן בכלל בינונים דנקט ר"י אין אנו מבינים איך קאמר דאם זכו נכתבין לחיים הלא מעיקרא הוי צדיקים רק שאינן גמורים ואם כאמר שצריכים להיות צ"ג ואם לאו אין נכתבין לחיים והוא בכלל לא זכו חלילה שלא יהי' נכתבי' לחיים רק צ"ג ואם נאמר שלא זכו היינו שנעשו רשעים גמורים לא נודע אם לא נעשו עד יוה"כ צ"ג או רשעים גמורים מה דינם, ועוד אמאי כשזכו קודם יוה"כ אמאי לא קאמר נמי נכתבין ונחתמי' לחיים כשאר הצדיקים גם הרב בעל ספר עשרה מאמרות הקשה הלא ראינו כמה פעמים שמתו צדיקים בלא עתם ובודאי לא נכתבים בזה ר"ה לחיים ואיך החליט הגמרא שצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לחיים ויבואר הא דיסד הפייט בר"ה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון וכמה יבראון מי יחי' ומי ימות וכו' דהלא כמה יעברון הוא בכלל מי ימות והוי כפל הלשון ויבואר נמי הא דאיתא (ברכות ו') שאל משה מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו ומתרץ רשע ורע לו ר"ג רשע וטוב לו רשע שאינו גמור צדיק וטוב לו צ"ג צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור ומקשין העולם דאכתי אינו מתורץ הלא רשע שאינו גמור גרע מצדיק שאינו גמור ונבאר עפ"י מה דאיתא (בב"ר פ') ר' חמא בר חנינא אמר ראוי' הי' אדם שלא לטעום טעם מיתה ולמה נקנסה בו מיתה ופי' המפרשי' משום דאדם ראשון עשה תשובה וישב בתענית ק"ל שנים ולכך ראוי' הי' שלא לטעום טעם מיתה אלא שצפה הקב"ה בנבוכדנצר הרשע וחירם מלך צור שיעשו עצמם אלהות ולפיכך נקנסה בו מיתה אמר לי' ר"י א"כ יגזרו מיתה על הרשעים ואל יגזור מיתה על הצדיקים אלא שלא יהי' רשעים אומרים בלום הצדיקים חיים אלא שמסגלין מצות ומ"ט אף אנו נסגלי' מצות ומ"ט ונמצא עשייתן שלא לשמה עכ"ל המדרש, ובזה ידוקדק לשון הגמ' הנ"ל דדווקא פריך מ"מ יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו ומ"מ יש רשע וטוב ורשע ורע לו אבל מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו לא הי' קשה מידי דאם הי' טוב להם לכל הצדיקי' ולכל הרשעים יהי' רע להם יהי' ג"כ הרשעים אומרי' מ"מ טוב להם לצדיקי' אלא מפני שהם ומסגלי' וכו' אף אנו וכו' ונמצא יהי' עשייתן שלא לשמה ולכך צריך שיהי' קצת מן