אור לישרים מז

ולא תשא עליו חטא ואינו מובן מה לשון ולא תשא עליו חטא אלא כך פי' הקרא דלא תוכיח רק כדי שישוב מחטאו דהיינו אם יקבל ממך תוכחתך אבל אם אינו מקבל ממך לא תוכיחוהו ר"ל דאין כאן מצוה תוכחה שלא תגדיל חטאו כמאמר הנביא (ירמי' כ"ט) אשר שלחתי אליהם את עבדי הנביאים השכם ושלוח ולא שמעתם נאום ה' ותשא הוא מלשון גדולה ורוממת כמו רם ונשא ומש"ה חשיב לה ר"א בן שמוע למצוה ור' אבא בא להוסיף שהוא חובה כיון דכבר נאמר בקרא דהוכיח תוכיח שמצוה שלא לומר דבר שלא נשמע למה הוצרך לכפול הענין אל תוכיח לץ וכו' לומר שהוא חובה שלא לומר דבר שלא נשמע וק"ל. היוצא לנו מזה כשלא ישמעו לדברי המוכיח יגדיל חטאו והמוכיח עובר על לא תשא עליו חטא ואתם אוהבי התוכחה וכוונתי לטובה כדי לזכות אתכם ואותי שיהי' זכות הרבים תלוי בי נא אל תשלמו רעה תחת טובה ויכנסו דברי באזניכם שמעו אלי דהיינו שתעשו כאשר תשמעון אבל לא שתשמעו ולא תעשון שיהי' לי לגריעותא ח"ו ויותר הי' עדיף שלא תשמעו משתשמעו ולא תעשו ולזה כוון הנביא (ישעי' נ"ה) שאמר הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשיכם לאפוקי שאם לא תשמעו לא מהני מה שהטייתו אזניכם ולכו אלי אך הגמ' הנ"ל לכאורה סותר למה דאיתא (שבת נ"ה) א"ל ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להני דריש גלותא א"ל לא מקבלי מנאי א"ל אע"ג דלא מקבלי מנאי אפי"ה לוכחיהו מר וכן הוא המסקנא ומייתי שם ע"ז ראי' ונמצא אע"ג דלא מקבלי מיני' אפי"ה אמר לוכחיהו מר אמנם הראי' גופו אינו מובנת דמייתי שם ראי' דמחויב להוכיח אע"ג דלא מקבלי מיני' דאמר ר' אחא בר חנינא מעולם לא יצא מדה טובה מפי הקב"ה לטובה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר וגו' דכך כתיב (חזקאל ט') אחר שהראה לו הב"ה במראה הנבואה את כל התועבות אשר עשו כתיב ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודת העיר איש כלי משחיתו בידו והנה ששה אנשים באו משער העליון אשר מפנה הצפונה ואיש כלי אפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ומפרש הגמ' דהני ו' אנשים הם ששה מלאכי חבלה קצף אף וחימה וכו' ואח"כ כתיב קרא שמביא הגמרא כאן ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתווית תי"ו על מצחות האנשים הנאנחים והנאקים על כל התועבות אשר עשו בתוכם ומפרש הגמ' א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחות הצדיקים טי"ש תי"ו של דיו שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה ועל מצחן של רשעים תי"ו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה ומפרש הגמ' דתי"ו של דיו הוא סימן התחי' ותי"ו של דם הוא סימן התמנות אמר מדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנה אלו מאלו א"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמר מדה"ד רבש"ע הי' בידם למחות ולא מיחו א"ל גלוי וידוע לפני שאם יוכיחו בהן לא יקבלו א"ל רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי והיינו דכתיב זקן ובחור ובתולה טף ונשים תהרוגו למשחית ועל כל האיש אשר עליו התי"ו אל תגשו וממקדשו תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית תני ר' יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שמקיימין את התורה מא' ועד תי"ו עכ"ל, ונמצא דאם הי' גלוי להם שלא יקבלו שפיר הי' עובדי' שלא הוכיחו אותם רק שלפי שלא הי' גלוי להם משו"ה נתן הקב"ה מקום לקיטרוג של מדה"ד ולפי"ז איך קאמר ר' אחא על הני דריש גלותא שאמר להן ר' סימן שלא יקבלו מנאי וא"ל ר' זירא אעפ"כ ליכחינהו ומייתא ראי' מהא דר"א בר חנינא ושם לא נאמר אלא שלא הי' גלוי להם אבל אם הי' גלוי להם באמת שפיר הוי עבדו שלא הוכיחו וא"כ הוי ראי' לסתור אמנם נאמר דלפי הגמ' הנ"ל שחובה שלא לומר דבר שלא נשמע כשם שחובה לומר דבר הנשמע וא"כ הוא ספק אם יקבלו ממנו מסתמא שב ואל תעשה עדיף ולכל הפחות שהדבר שקול ורשאי הוא למנוע מלהוכיחו וא"כ הא דקאמר ר' סימון לא מקבלו מנאי רצונו לומר שלא נודע שמקבלין מנאי ולכן אין אני מחויב להוכיחם וא"ל ר' זירא דאפי"ה צריך להוכיחם ומייתי ע"ז שפיר ראי' מהא דאמר ר' אחא בר חנינא שטעון מדה"ד אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ונמצא הא דאמר ר' זירא ליכחיהו מר היינו מטעם דשמא יקבלו ואינו סותר הא דהתם חובה שלא לומר דבר שלא נשמע דהתם מיירי שיודע בוודאי שלא יקבל ממנו וק"ל. ונמצא דמספק שמא יקבלו מחוייבים להוכיח ואיך יצאנו אנחנו ידי חובותינו שאנו רואים ברחובות ובשווקים תערובות אנשים ונשים בעו"ה ובפרט בשבת ויו"ט עומדים צפופים בשחוק