אור לישרים מו

א"כ ידע נמי שיגרום החטא משא"כ אם נאמר שהקב"ה מסלק ידיעתו אז שפיר נוכל לומר כפי' האלשי"ך שכך נאמר לו שישיר ולא מוכח מכאן תה"מ והיוצא מזה דאם הקב"ה יודע מה שעתיד להיות מוכח מכאן תה"מ משא"כ אם נאמר שהקב"ה מסלק ידיעתו ולא רצה לידע אין מוכח מכאן תה"מ והיינו ששאלו רומיים מנין לתה"מ וא"ת מאז ישיר זה ליתא דמנין לך שיודע מה שעתיד להיות וע"ז השיב שאין אני צריך לאז ישיר והביא ראי' דתרווייהו ממקרא זה שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה וכששאלו אח"כ דלמא וקם העם הזה וזנה השיב נקיטו מיהו פלגא בידייכו דיודע מה שעתיד להיות וכיון דזה מוכח מהכא מוכח מאז ישיר תה"א וא"ל כפירוש אלשי"ך שמפי הגבורה נאמר נוסח השירה א"כ איך אמר עד יעבור עמך ה' הלא הקב"ה יודע שיגרום החטא דהא יודע מה שעתיד להיות א"ו דלא כפי' האלשי"ך ומוכח שפיר מקרא דאז ישיר שהקב"ה מחי' מתים וק"ל. ועתה מה לנו לצפות ולייחל כ"א לחזות נשמת אדונינו מורינו ורבינו יושב בישיבה של מעלה בשוב נשמותינו למקום מחצבה בעת שיגזור השם ב"ה אבל גופו הקדוש והטהור ינוח וישכב וערבה שנתו עד שיעמוד לגורלו לקץ הימין בתחי' המתים ויקוים בנו מקרא שכתוב בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים והמקום ינחם אותנו עם שאר אבילי ציון ואבילי ירושלים ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן. ג ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל בבה"כ גבוה בעי"ת שנת תקכ"ו לפ"ק. כשהוכיח הושע הנביא את ישראל אמר (הושע ה') שהקב"ה אמר לו אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני ובצר להם ישחרנוני לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאינו יך ויחבשינו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו כמלקוש יורה הארץ, והנה יש לדקדק באלו הפסוקים דמתחלה אמר אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו דמה עד אשר יאשמו ורש"י פי' שאמר לישראל אסתלק שכינתי מהם ואשובה אל השמים עד אשר שיתוודו את אשמם ויבקשו בעת צרה ישחרנוני ולשון אשר יאשמו לא משמע שיתווד' על אשמם אלא עד אשר יחטא וא"כ איך שייך לומר שיסתלק שכינתי עד אשר יחטאו דאדרבה מפני החטא מסתלק וכשיחזרו בתשובה אז ישיב ועוד פירש"י שאחר שבעת צרה ישחרנוני יאמרו לכו ונשובה אל ה' והלשון לכו משמע כמדבר לרבים נוכחים ול' ונשובה הוא רבים מדבר בעדם והכי הול"ל בואו ונשובה דלשון בואו הוי כמו שקורא לרבים שיבואו אליו ויתקבצו עמו לשוב אבל לשון לכו הוי כמו שרבים ילכו מאחר ואיך שייך אח"כ לומר ונשובה או הל"ל נלכה ונשובה, ועוד למה כפל הלשון טרף וירפאינו יך ויכבשינו ועוד מה דקאמר יחיינו מיומיים ביום השלישי יקיימנו ונחי' לפניו ופסוק רביעי אין לו שחר, ונבאר תחלה שני פסוקים האמצעים ואח"כ שני פסוקים הראשון והאחרון ונציע תחילה מה דאיתא (ברכות ל"א) א"ר המנונא כמה הלכתא גבירתא איכא למשמע מהני קראי דחנה וכו' וחשוב שם ויחשבי' עלי לשיכורה מכאן ששיכור אסור להתפלל ויאמר אלי' עלי עד מתי תשתכרון הסירי ייניך מעליך מכאן הרואה דבר שאינו הגון בחבירו שחייב להוכיחו ויש לדקדק האיך מוכח מהכא שחייב להוכיחו דלמא אין רק רשות ועוד מה צריך ראי' דחייב להוכיחו הלא מקרא מלא דבר הכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ובגמ' ילפינן מכפל הלשון דהוכיח תוכיח שאפי' תלמיד לרב מחויב להוכיח ומכש"כ שמחויב להוכיח לחבירו ונ"ל דאי' (יבמות ס"ה) א"ר אלעי משום ר"א בן שמוע כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שלא נשמע ר' אבא אמר חובה שנאמר אל תוכיח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך ופי' המהרש"א שחוב עדיף ממצוה כענין שאמרו מים הראשונים מצוה ואחרונים חובה שהדבר הנשמע חובה הוא לומר והדבר שלא נשמע חוב הוא שלא לומר ולכאורה אינו מובן דר"א בן שמוע דאמר מצוה ע"כ דלא יליף לה מהא דכתיב אל תוכיח לץ דא"כ הוי חובה וא"כ צריכין אנו לבאר ממאי יליף לה ר"א בן שמוע שמצוה הוא שלא לומר והמהרש"א בח"א רצה ליישב זה עפ"י דברי רס"י ע"ש ואין כאן להאריך ונראה דיליף לה מהאי קרא עצמו דהוכיח תוכיח את עמיתך וקאמר בסיפא