אור לישרים מה

והנה אמר הנביא (ישעי' נ"ח) קרוא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך ר"ל שתקרא בגרון להוכיח ולהתעורר בתשובה ואף שאינך רגיל בזה אפי"ה אל תחשוך ואיעצך כאשר תעשה הרם כשופר קולך דהיינו מה שופר פשוטה לפני' ואח"כ גנוחי גניח ואח"כ ילולי יליל ואח"כ פשוטה לאחרי' כך אין להתחיל התוכחה ומוסר כ"א בדברים פשוטים ואח"כ יאמר דברים המשברים את הלב עד שכל שומע נאלח עליהם והיינו גנוחי גניח ואח"כ תאמר דברים שצריכין לבכות עליה' והיינו ילולי יליל ואח"כ פשוטי לאחרי' דהיינו לסיים בדבר טוב ופשוט וכן אני אעשה שאף שאין אנו רגילין בזה לסיים בפשוטה מ"מ אעשה עפ"י עצה היעוצה הזאת כשופר ארים קולי משום שסדר ההספד או שאר התעוררת המוכיחות את העם אמרו חכמי מוסר שצריך להתחיל בפשיטות שבוודאי לא יתחילו דבריו אלא שיסד' הענין עד שבא לענין ההספד והיינו פשוטה לפני' ואח"כ גנוחי גניח שהוא אנחה בעלמא יאמר דברים עד שיתרכך הלב לקבל התעוררת ואח"כ ילולי יליל גוף התעוררת ואח"כ פשוטה לאחרים לסיים בדבר פשוט וכן אני אעשה לסיים בדבר פשוט. ליישב הא דאיתא (סנהדרין נ' ע"ב) שאלו רומיים את ר"י בן חנני' מנין שהקב"ה מחי' מתים ויודע מה שעתיד להיות א"ל תרווייהו ממקרא זה שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה ודלמא וקם העם וזנה אמר להו נקיטו מיהו פלגו בידייכו דיודע מה שעתיד להיות ויש לדקדק איך לא ידע ריב"ח להשיב מקום מוציא לתחית המתים מן התורה שלא השיב להם אלא חצי' ועוד איך לא הבין מתחלה שכך מוכח מזה אלא חדא לכן נראה לבאר דאם יהי' מבואר מזה שיודע מה שעתיד להיות יהי' מוכח ממקום אחר שתחיית המתים מן התורה דהנה צריך ביאור מה שהקשה מנין שיודע מה שעתיד להיות הלא העולם ומלואו מסור בידו להמית ולהחיות ואיך לא ידע הקב"ה מה שעתיד להיות ובפרטות ק' אמאי פשוט להם מהאי קרא דוקם העם וזנה דבר זה הלא כל המקראות מליאים שהקב"ה ציוה לנח שיבא המבול וכן נתייעד למצרים שיבואו המכות וכן הי' להם וכדומה הרבה מלא כל התורה ולא הביא להם אלא ממקרא דוקם העם וזנה. אמנם נאמר ששאלתם הי' במה שנחלקו בו גדולי המחקרים והרמב"ם בהל' תשובה ע"ש שהק' כיון דיש לאדם הבחירה לבחור בטוב או ברע וכדאי' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ומסתמא קב"ה יודע איזה דרך שיבחר האדם טרם צאתו מבטן אמו וא"כ איך יכול אדם אחר כך לבחור נגד מה שעלה בידיעת הב"ה ומחשבתו הלא ידיעותיו ומחשבותיו היא גזירותיו יתברך ויש שתרצו שזה מנפלאותיו שכל ימי חיי אדם יכול לבחור איזה דרך שירצה והוא יודע מקדם סוף בחירתו ויש שתרצו והיא דעת הרמב"ן שלא כמחשבותינו מחשבותיו ית' שבשר ודם מה שיודע אי אפשר לו לסלק במחשבותיו שלא ידע אבל הקב"ה מסלק ידיעתו אף שיודע כל מ"מ זה הדבר מה שיבחר האדם הקב"ה מסלק ידיעתו כביכול אף שיודע ואינו רוצה לידע וזה הדבר ששאלו דבודאי מה שיש ביד הקב"ה גם הרומיים לא שאלו על זה שבודאי הקב"ה יודע מה שעתיד להיות אלא שהם שאלו על דבר שאינו בידי שמים כגון בחירת אדם וע"ז שאלו אם הקב"ה יודע איזה דרך שיבחר האדם ולכך לא פשיט אלא מוקם העם וזנה שגם זה תלה בבחירתם. והנה איתא (שם צ"א) תני' רמ"א מנין לתחי' המתים מן התורה שנאמר אז ישיר אז שר לא נאמר אלא ישיר פי' שעתיד לשיר אכן האלשי"ך פי' אז נאמר מאת הקב"ה שישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת והיינו דקאמר ויאמרו לאמר ר"ל שכן עשו ע"ש, ולפ"ז לכאורה לא מוכח מכאן תה"מ והא דכתיב ישיר ולא נאמר שר היינו שנצטוה שישיר: אמנם נראה להוכיח דלא כפי' האלשוך דאי' (ברכות ד') עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו ביאה שני' מכאן אמרו חכמים ראוי' הי' ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא, והנה בשלמא א"א שמשה וישראל מעצמם אמרו את נוסח השירה הזאת שפיר איכא למימר שראה ברה"ק שגם בימי עזרא ראוי' ישראל לעשות להם נס ולא ידעו שיגרום החטא משום כך אמרו עד יעבור ה' אכן אם נאמר כדברי האלשיך שנצטוה שישיר ונאמר להם נוסח השירה והקב"ה ודאי ידע שיגרום החטא ואיך אמר להם שישירו עד יעבור עמך ה' א"ו דלא נאמר כלל נוסח השירה אלא שמשה וישראל מעצמם אמרו את השירה ומדכתי' ישיר שפיר מוכח מכאן תה"מ, אך כ"ז אם נאמר שהקב"ה יודע מה שיבחר האדם