אור לישרים מד

והנה לכאורה הי' מהראוי לקרוע בשעה שנסע אמ"ו הכ"מ מפה כמו שמצינו באלי' כיון שלא ראוהו עוד לדידי' כמת הוא אמנם אנחנו היינו עומדים ומצפים ומקווים ביאתו לכאן שיקוים בנו (ישעי' ל') והי' עיניך רואות את מורייך וכן הוא הי' לו ג"כ געגועין עלינו כאב על הבן ואף שמחמת המלכות יר"ה נתעכב היינו מקווים בע"ה יתרצה המלכות יר"ה וירישהו לבא לכאן אבל עתה שבעו"ה שכב ואף שבמיתתו נקרא חי לגבי דידן כיון שלא נראה לנו עוד אנו מחויבים לקרוע ולכאורה הי' קשה דלא כן הי' הדבר גבי אלישע שמן הדין אף שלא ראוהו עוד מ"מ הי' לו לצפות שעוד יראה אותו ואיך קאמר הגמ' כיון שלא ראוהו עוד לגבי דידי' כמת דמי אמנם גבי אלי' שראה מעשים לא טובים מאנשי דורו עד שביקש קח את נפשי ממני וא"כ כיון שעלה השמימה בודאי לא יתאוה עוד לירד למטה באותו הדור אבל הכא שהוא הי' מצפה ג"כ לשוב אלינו עיר ואם בישראל אשר גידל בה והרביץ תורה בישיבתו הרמה מה שלא הי' לו מעת פרידתו מכאן בודאי אי הי' יכול לבא אלינו לא הי' מונע מזה לכן לא הי' לקרוע לבו אבל עתה אבדה תקותינו מזה. והן הן דברי הפסוק הנ"ל אל תבכו למת ואל תנודו לו ר"ל שאל תבכו מפני שהוא מת דבאמת אינו מת דבמותו קרוי חי כי הוא הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות רק על ההעדר מאתנו ראוי לבכות וא"כ אף שהי' חי והיינו יודעים שלא ישיב עוד אלינו ראוי לבכות כמו גבי אלישע והיינו דקאמר בכו בכו להולך ולא ישוב עוד אל ארץ מולדתו וזהו דקאמר הגמ' לגבי דידי' כמת דמי דייקי מלת דידי' ר"ל שעיקר הקריעה ההעדר מאתנו ואף שגבי אלי' לא נשתנה שהי' חי כמו מאז ומקדם ואדרבה נשתנה לעלוי' מ"מ לגבי דידי' שנעדר מאתו כמת דמי וראוי לקרוע עליו ולפיכך דייקי מלת דידי' ר"ל דלשאר העם שלא ידעו שאלי' לא יבא עוד לא הוי כמת אלא שהיו מצפים לראות אותו אבל אלישע שהי' יודע שלא ישוב עוד לכך לגבי דידי' כמת הוי והא דקאמר וראה אח ארץ מולדת נוכל ליישב עפי"מ שכתבו חכמי המוסר שבשעת הספדו של הצדיק גם נשמת הצדיק היא עומדת בהספדו ובזה רצו לפרש הא דאמר רב אחים הספדאי דהתם קאמינא ר"ל שגם הוא יהי' אצל ההספד וא"כ גם בזה לא הפסיד הצדיק שאף שנלקח מארץ מולדתו מ"מ בשעת הספד הוא רואה אותנו ואנחנו אין רואין אותו ואין ההעדר אלא מאתנו וז"ש הקרא אע"פ שלא ישוב עוד אפ"ה הוא רואה ארץ מולדתו אלא שההעדר הוא מאתנו וק"ל. ועתה אדונינו מורינו ורבינו גם בזה לא נעדר וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם ואף שבחייו לא הי' יכול לבא אלינו מ"מ בשעת הספד הוא כאן וא"כ כל הגעגועים שהי' לו אלינו בחייו לא מצא מבוקשו אבל עתה מצא מבוקשו שנשמתו הוא פה אתנו היום אבל אנחנו נעדרים ממנו שאין אנו רואין אותו ולא זכינו להיות עינינו רואות מורינו כאשר בארנו לעיל שכל צדיק אין לו הפסד רק ההעדר הוא מאתנו ולקוח מאתנו מחמד עינינו שתי' עינינו מתאווים לראות את מורינו ועתה נלקח מעינינו, והנה יש פוסקים שמחויבים להתאבל על רבו בכל מיני אבילות כמו על אביו ואמו אכן אנן פסקינן שרק מקצת יום א' מחויבים אנו להתאבל לכן עתה בפנות היום כמו שבארנו דמשום סעודת הבראה ראוי להתחיל האבילות סמוך לערב נשב על הארץ ונבכה להתעורר אותנו ולפשפש במעשינו. התבוננו וראו אלו הי' חי כו"כ תלמידים שהעמיד והי זכותם וזכות תלמידי תלמידידיהם תלוי בו וגם התקנות והסייגים והגדרים אשר תי' עושה יותר על כל מה שעשה ועתה בעו"ה נעדר מאתנו ונתפס בעון הדור ועלינו לשלם לו חטיבה לעורר לבבינו בתשובה שלימה כדי שע"י התעררתינו יתמלא לו ההיזק מה שגרמנו לו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה וזהו אגרא דהספדא דלוי' דהיינו שגורם לנשמת הצדיק לעלות ממדרגה למדרגה ע"י תשובה ומע"ט ובזכות זה יקוים מה שנאמר בהזוהר שלא יומתו בנינו בחיינו ועתה קרעו לבבכם ואל בגדיכם שלא בגדיכם לבד תקרעו רק העיקר לקרוע הלב להכניע לשוב באמת ובלב שלם ובזה יומחל לנו על כל עוונותינו ועל כל חד וחד מאתנו קודשא ב"ה יכריז עלי' וסר עונך וחטאתך תכופר ועתה קומו נתחזקו לערוך כלי מלחמה ליום הדין הגדול והנורא הבא לקראתינו נגד המסטין כי בלתי ספק נצליח דרכינו בהיות שבשביל ההספד והבכי יומחל לנו על כל עוונותינו ובכל שנה שמרעין בה בתחלתה יש לה אחרי' טובה בסופה.