אור לישרים מב

נשמתן לשאול תחתי' ולעומקא דתהומא רבא ומש"ה נאמר עליהם (תהלים י"ד) הכל סג יחדיו ויסוגו ויבגדו מאוד מלשון נסוג אחור אמנם צריכין אנו לבאר מהא דקאמר בגמ' הכא שת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב והוא נגד מה דאיתא במדרש רבה ראוי הי' אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה ופי' המפורשים מפני שעשה תשובה כדאי' שישב ק"ל שנה בתענית ולמה נקנסה בו בו מיתה ר"י אומר מפני שכל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקב"ה הד"ד (מלאכי ב') הוגעתם את ה' בדבריכם כיון שהם מתים הם פוסקים להכעיס לקב"ה שנאמר (איוב ג') שם רשעים חדלו רוגז שם חדלו מלהכעיס לקב"ה מ"מ נגזרה גזרה על הצדיקים אלא כ"ז שהצדיקים הם חיים והולכים ממדריגה למדריגה נלחמים עם יצרם כיון שהם מתים הם נחים הד"ד ושם ינוחו יגיע כח קאי על הצדיקים ואיך קאמר בגמ' הנ"ל שת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ומלבד המדרש הנ"ל קשה איך שייך לומר שלאחר מיתה ילכו מחיל אל חיל הלא במתים חפשי כתיב ומי שטרח בע"ש וכו' וא"כ כל מה שתקנו הצדיקים בחייהם והולכים ממדריגה למדריגה ואחר מיתתן בדין שיטלו שכרן ואיך ילכו אח"ש ממדריגה למדריגה אמנם נאמר דודאי הא דנשמת הצדיק הולכת ממדריגה למדריגה ע"י מעשיו אינו אלא ממה שיגע וטרח בחייו אמנם אחר מותו הוא חפשי ומ"מ ע"י מעשה אחרים יכול לילך ממדריגה למדריגה כגון שלומדים מחידושי תורתו או דברי מוסריו ועי"כ נסגל תורה ומע"ט מן אחרים ועי"כ מעלים אותו ממדריגה למדריגה. ובזה יובן הא דאי' במ"ק (ד"ה ע"א) כי נח נפשי' דרב הונא אמרי רבנן היכי ננחי וקאמר ננחי אצל ר"ח דאיהו ריבץ תורה ור"ח ריבץ תורה ופי' רש"י דר"ה הי' לו כ"כ תלמידים עד שהפליגו רז"ל באבק העושה כשעמדו תלמידיו דר"ה עד שנראה בא"י ור"ח אמר אנא עבידנא לתורה שלא תשכח מישראל ויש לדקדק וכי לא הי' לר"ה שום טענה ומעלה אחרת עד שהוצרכו לחפש שיש מעלה זו שריבץ תורה ולדמותו בזה לר"ח ולדברינו יובן דודאי הא דצדיק הולך ממדריגה למדריגה בעוה"ב ע"י מעשה אחרים היינו מה שיתעוררו בתשובה ע"י הספדו או שיזכרו חידושי תורתו ומוסריו ומסגלי' תורה ומ"ט וזהו דוקא לדורו משא"כ מי שאינו מכיר אותו איך יוליכהו ע"י ממדריגה למדריגה אמנם כשהעמיד תלמידים ואותו תלמיד זוכה ג"כ להעמיד תלמידים כולם נקראים על שמו וזכותם תלי' וכאמרם כל המקיים נפש א' מישראל כאלו קיים כל העולם כולו דכל המלמד בן חבירו תורה מעלה עה"כ כאלו ילדו ונמצא כל התלמידים ותלמידי תלמידים עד סוף כל הדורות הם נקראים על שמו ולפ"ז לפי רוב תלמידים הוא הולך ממדריגה למדריגה ומשו"ה ר"ה ור"ח שריבצו תורה הרבה במאוד משו"ה מדרגתם יותר גדולה מכל שארי הצדיקים ובזה יובן מה שאמר רב לתלמידיו אחים הספדאי דהתם קאימנא דלכאורה אינו מובן דבשלמא אם נאמר שהצדיק אבד מפני הרעה שלא יראה אותה אז הי' האבידת הצדיק לטובתו מפני שטוב מותו מחייו כאשר התפלל אליהו ז"ל (מלכים א' י"ט) קח את נפשי אבל אם נאמר שנתפס לכפר על עון הדור איך יתחייב זה מצד השכל שהאחד יחטא והאחר יענש ובפרט חכם ונשיא ואב"ד שהכל צריכין לקרוע אע"פ שאינן יכולין למחות מ"מ נענש אמנם מצינו שרז"ל הצדיק אבד לדורו משל לאדם שנאבדה לו מרגליות והמרגליות בכ"מ שהיא היא במעלותה מרגליות ולא נאבדה כי אם לאותו אדם כך הצדיק בכל מקום שהוא הוא הצדיק אלא שההעדר הוא לדורו ומשו"ה אין זה עונש לצדיק אלא עונש לדורו וכן בעו"ה בעניינינו שהוא הולך למנוחות ואותנו עזב לאנחות אך עדיין קשה תינח שלא נגרע ממנו אך מ"מ אם הצדיק הי' חי הי' הולך ממדריגה למדריגה אבל עתה שמת אינו יכול שוב לעלות מעלה מעלה אכן גם זה לק"מ שאעפ"י שמכח עצמו אינו יכול לילך מעלה מעלה מ"מ מכח ההספד שמעוררים ע"י הם מזכים אותו יותר ממה שהי' פועל בעצמו כשהי' חי ובזה מיושב אמאי דוקא מהספדו של אדם ניכר אם בן עוה"ב הוא או לא וכן איך שייך זל"ז שמביא הגמ' אח"כ אחים הספידא דהתם קאמינא וחלילה לחשוד שכוונתו שיראו החיים שהוא בן עוה"ב דמאי איכפת לי' בזה אם ידעו או לא דהא אינו אלא ליהורא ח"ו, אמנם לפ"ד מובן מעצמו דבארנו דלצדיק צריך שלא יהי' לו הפסד כלל רק שלדורו הוא נפסד ונמצא שצריך שיתוקן בהספדו כפי מה שהי' יוכל לתקן אם הי' חי וא"כ אם הוא הי' צדיק גדול דהוי פעל ועשה הרבה ובודאי נותנים לו סיוע מן השמים שיתעוררו העם בתשובה הרבה ולרכך לבם שיקבלו להשיב באמת כדי שיתקנו מה שהוא