אור לישרים מא

וטרם שנתרץ הפסוק שאחר זה דהיינו יבוא בשלם וינוחו על משכבותם נאמר שזהו שאמר דוד הושיעה ה' כי גמר חסיד ר"ל דעד הנה בארנו שאם מת הצדיק והחסיד עדיין קיי' מוכח דצדיק נאסף לכפר על הרעה ולא מפני שלא יראה ברעה משא"כ אי לא נשאר חסיד יוכל להיות בב' אופני' כמ"ש ועתה נבאר שיש אופן שהוא מוכח דמפני שלא יראה ברעה נאסף הצדיק וכגון שבזמן אחד מת חסיד ואח"כ מת אדם כשר מוכח שכבר נגזרה גזרה והצדיק מת כדי שלא יראה ברעה דא"ל שהוא לכפרה וכיון שמתו שניהם צריך להיו' שהאחד לא הי' מספיק לכפר עון הדור לכן הי' צריכי' למות שניהם וק' מפני מה התחיל בחסיד תחלה הלא אפשר שיהי' נצולן במיתת אדם כשר לחוד כגון שיבכו ויתאבלו עליו ונמצא דמוחלין להם כל עוונותיהם א"ו שכבר נגזרה גזרה ולא מתו אלו אלא כדי שלא יראה ברעה ולכך צריך רחמים גדולי' לבטל הגזירה אכן אם לא מת רק חסיד לחוד יוכל להיות שמיתתו הי' לכפרה והנה אדם כשר פסקינן בש"ע מקרא אע"ג שאינו יודע ללמוד כלום נקרא איש כשר ותחלת דינו של אדם נשאת ונתת באמונה כי רובן בגזל ואחר כך שואלין קבעת עתים לתורה ואם לא יכול ללמוד נפטר מדין הזה וכיון שנשא ונתן באמונה מסתמא קיים הכל וזהו דקאמר דוד הושיעה ה' כי גמור חסיד ר"ל שצריך רחמים גדולים לבטל הגזירה משום דגמיר חסיד מתחלה ואח"כ פסו אמונים דהיינו אדם כשר וע"כ צ"ל שמתו משום שלא יראה ברעה כמש"ל משום הכי צריך לבקש מה' שהוא מדות הרחמים לבטל הגזירה וק"ל. וזהו שהי' דוד מקונן הצבי ישראל דהיינו יהונתן שהי' אב"ד ואין למעלה ממנו אלא הנשיא והוא כבר חטא בנוב עיר הכהנים אכן יהונתן שלא חטא כלום הוא במדריג' למעלה ממנו וז"ש הצבי ישראל ר"ל צבי תפארת שבישראל היינו חשובים שבה שהוא עתה יהונתן ויהונתן מת קודם לשאול שהלא על ששמע שאול מפלת יהונתן דקר עצמו בחרב וכיון שיהותן מת קודם לשאול ואילו הי' במיתתו כדי לכפר שהי' החטא גורם שצריכין ב' לכפרת הי' לו ליקח תחלה את שאול אולי יספדהו כראוי דבשלמא אי הוי מת שאול תחלה הי' אפשר שמש"ה מת יהונתן אח"כ על שלא ספדו לשאול כראוי כאשר הי' באמת ודרז"ל על שאול ועל בית הדמים על שאול שלא נספד כראוי והיינו דאמר הצבי ישראל ר"ל צבי תפארת ישראל שהי' ראש שבהם במדריגה עליונה על במותיך חלל ר"ל מי שהוא ביכולת יותר גבוה ממך רואין אנו שהוא חלל שהפיל עצמו על חרב על ששמעו מיתתך. או על במותיך חלל ר"ל עבור גדולתך ששאול הבין גודל מעלתך וראה מפלתך מש"ה נעשה חלל ונמצא מכח זה שאתה מת תחילה הי' זה. ויקונן עליו איך נפלו הגבורים ר"ל שנים הלא אפשר שהי' די בא' דשמא יספדוהו כראוי א"ו שהי' שלא יראה ברעה ח"ו ובזה הי' מעורר העם בתשובה כך אנו שאבדנו את יהונתן שהי' ראש בנו ולא הניח אחריו כמוהו בתורה ובחסידות וגם מתו בנינו הקטנים אחר מותו וא"כ בממ"נ צריכין אנו לתעורר אי ערבונא שקיל מנון להספידו כראוי כנ"ל ודאי צריכין אנו לבכות להתעורר כדי שיאמר למלאך המשחית הרף ידך ואם לאו הוא בודאי כדי שלא יראה ברעה ח"ו ומכ"ש שאנחנו מחוייבי' להתעורר אותנו ולפשפש במעשינו ולעשו' תשובה אולי יראה ה' וינחם ויבטל הגזרה: ועתה נבוא לבאר מה שדקדקנו איך שייך יבוא שלום וינוחו על משכבותם הולך נכחו לכאן וכדי לבאר זאת נתרץ תחלה מה דאית' בגמ' (שבת קנ"ו) דאמר רב לתלמידיו אחים הספדאי דהתם קאמינא ויבואר נמי מה שהי' מקונן הנבי' (ירמי' כ"ב) אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו ומדלא קא' ויראה את ארץ מולדתו משמע שבאמת רואה ואיך קאמר שלא ישוב עוד וגם יבואר תכלית ענין ההספד, דהנה ידוע שהצדיקים נקראי' הולכים כמו שמצינו בחזיון של זכרי' שרא' יהושע כ"ג עומד בין המלאכים והבטיחו הב"ה לאמר (זכרי' ג') נתתי לך מהלכים בין העומדי' האלו לפי שהמלאכים נקראי' עומדים שאין הולכים ממדרגה למדרג' רק במדרגה שנבראו עומדים כל ימיהם אבל הצדיקים שהולכים ממדרגה למדרגה כדאי' (ברכות ס"ו) ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ובעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל יראו אל אלקים בציון אמנם הרשעים נקראים נסוגים אחור שהולכים אחור שהלוכים אחורנית שהדרך הישר להעלו' הנשמ' ממדריגה למדריגה להביאה אל מקור מחצבתה כדכתיב (קהלת כ"ב) והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנה לא כן הרשעים הגורמי' רעה לעצמם המורידין