אור לישרים מ

ולא היא שבאמת לא הי' נראה אותו הקשת שמורה על המבול והם שהטעו את עצמם דהא דאמר נראה הי' כוונתו על כנ"ל רק דלא רצה להחזיק טבותא לעצמו אמר כן וכן הי' הדבר גבי שאול ויהונתן שכל ימי חייהם שהם הי' צדיקים גמורים בודאי לא נראה הקשת שהוא הברית ואף שנראה הקשת אינו אלא הקשת הטבעים ואף שלא ידעו מראית המורה על המבול מ"מ הי' בטוחים בצדקתם שאין זה להורת על המבול וכן כשמתו הי' מקונן עתה צריכין אנו ללמד לבני יהודא קשת ר"ל ללמדם על הסימנים להפריש בין הקשות כדי שיכירו הקשת הכתובה בספר הישר ואף שבימי דוד עדיין לד נתקנה ברכת הקשת מ"מ כיון שנתן זה לסימן ראוי להכירו כדי שאנחנו נדע ונשוב בתשובה והיינו דמסיי' שרצה לתרץ למה צריך להכירו ולזה קאמר הלא היא כתובה בספר הישר ודרשו רבותינו ז"ל שהוא ספר בראשית ודפחחו"ד. **(אמר המביא לידי הדפוס מפני שכבר נדפס שאר פי' הקינה בספרו יערות דבש לכן לא הצגתי פה.)** ומקונן עוד הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו הגבורים וגו' נראה לבאר זה עפ"מ שנבאר תחלה הפי' (ישעי' נ"ז) צדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק יבוא שלם ינוחו על משכבותם הולך נכחו ויש לדק' מתחלה אמר אבד צדיק ואח"כ אמר אנשי חסד נאספו ונתן טעם על אסיפו' הצדיק ועוד היאך שייך יבוא בשלם וינוחו על משכבות' אחר שהוכיח אנשי דורו שאין משימים על לבם אסיפ' הצדיק מספר בשבחו של צדיק וכן יבואר הפסוק (תלים ק"י) הושיעה ה' כי גמור חסיד כי פסו אמונים מבני אדם ולבאר בזה שאין מובן למה אמר הושיעה ה' על פורעניות הזה וזה יבואר עפ"מ שידוע שסיבת הצדיק נאסף בב' אופנים א' שהוא כפרה לדורו וכן הוא במדרש על פסוק. (שם שם) ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה כשהב"ה דן את האומו' אז הוא דן כל האומה ביחד וזהו ידין בגוים מלא גויות כל גווי' וגווי' כדי מעשי' אבל כשדן את ישראל לוקח מהם הראש והיינו מחץ ראש על ארץ רבה דישראל נקראו ארץ כדכתיב (א ג') אתם ארץ חפץ. היוצא מזה דאי לאו מיתות הצדיק הי' הקב"ה צריך להביא רעה על אומה ישראלית ולכך לוקח הצדיק לכפרה על עון והסיבה השנית כשהקב"ה חפץ להביא פורעניות לעולם ורצה הקב"ה שהצדיק לא יראה אותו נאסף הצדיק תחלה מהן כדרך שמצינו במתושלח שהי' צדיק גמור יותר מנח נטלו הקב"ה מעול' טרם בואו המבול לעול' עד ששלמו ז' ימי אבלות של מתושלח והנה ב' פרושי' אינם מוכרחי' מתוך הפסוק מפני הרעה נאסף הצדיק מפני שהוא סובל שני פרושים או מפני רעה שלא יבוא עוד נאסף הצדיק או מפני הרעה שיבוא ח"ו והצדי' אל יראה אותו נאסף הצדי' אמנם ההפרש ביניהם הוא דלפי פי' ראשון במיתת הצדיק כבר מכופר להם העון ואין צריך לפשפש על איזה עון שמת כי כבר נמחל עונו משא"כ א"א שלא יראה הצדיק ברעה שתבוא צריך לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה שלימה אולי ישוב השם ונחם על הרעה והנה ידוע שהחסיד יותר במדרג' מהצדיק וכ"כ הרב בעל עוללת אפרים לפי דרכו וא"כ אם אבד ועדיין קיים איזה חסיד מוכח שמיתתו הי' לכפרה ולא מפני שלא יראה הרעה שיבוא דאי משום לטובת הצדיק העבירו מן העולם יותר הי' ראוי להעביר החסיד אכן אם כבר אנשי חסד נאספו בדור קודם לזה שאין כאן שום אנשי חסד ועתה נלקח הצדיק הי' בהם לדור לירא שמא מפני שלא יראה הרעה נאסף ומה שהוא למעלה מן הצדיק כבר מתו וזהו שביקש הנביא להוכיח לדורו על שאינו משימים על הלב אבידות הצדיק אמנם אי לאו שאנשי חסד נאספו כבר הי' להם טענה שאינן צריכים לפשפש במעשיהם דהא מוכח דהצדיק אבד הוא משום כפרה כיון שכבר נשארו אנשי חסד כנ"ל אבל אם אנשי חסד כבר נאספו שפיר יוכל להיות דאבידות הי' שלא לראות ברעה אשר ימצאם והי' להם לפשפש במעשיהן וק"ל. וזהו הפי' הפסוק ראשון הצדיק אבד ואין איש שם על לב ומהראוי לשום על לב שבעוונותם אבר הצדיק והוא סובל את עונם וכפר עליהם והי' להם לשום על לב שלא ישובו לכסלה לחטוא בעונם ח"ו צדיק אחר ואע"פ שלפ"מ שאמרנו כבר נתכפר החטא שעבר מ"מ מכאן ולהלן חושבנ' ויותר גרוע עשו שכבר אנשי חסד נאספו וליכא דעדיף מצדי' וא"כ הי' להם לירא שמא אם לא יפשפשו במעשיהן ולא יעשו תשובה יבוא רעה ח"ו ונמצא אע"פ שאינן מבינים באיזה עון שנאסף הצדיק אפ"ה אינם שמים על לב.