אור לישרים לט

שללו ובוזו אותנו ואח"כ נתגרשנו וכששבנו אח"כ היתה שריפה ר"ל ואח"כ מלחמות רבות ועתה נטלה השפע והפרנסה מאתנו וגם חולי בלאטרין ממשש והולך זה ג' שנים וכל יום קשה מחברתה ובכל זה לא הערנו אותנו בתשובה באמרנו שאף שאינו כאן מכל מקום יגן עלינו לבלתי לכלותינו ועתה שנטל הגבור מאתנו ראוי להתעורר ואיש את אחיו יעזורו ולאמור קומו ונשובה אל ה' ויותר ראוי לקונן דשם עדיין נשאר דוד ושאר צדיקים שבדור להגין עליהם אבל אנחנו נשארנו ריקם. ובזה יש גם כן התנצלות הלא יש גדולים וטובים ממני ואנכי לא תרגלתי בזה כי עפ"י המשל הנ"ל נרחיב בו קצת יותר שאחר שהתעוררו האנשי' ההם להתאזר ללמוד טכסיסי המלחמה היו כל אפים שווים שכולם המה מתחילין באותו החכמה בבת אחת ואין אחד יותר רגיל ולמוד שהי' רוצה להיות ראש עליהם מפני שהראשים צריכין להיות בראש המלחמה ואף שבא ממקום אחר שר צבא א' לעזרתם מכל מקום לא הספיק שיהי' א' לחוד משגיח על כל אנשי חיל וצריכי' להעמיד שרי אלפים שרי מאות ולא נמצאו כל כך שהיו רוצים להיות והי' אפשר שעי"כ יגבר האויב כי לא להם שרי צבאות כראוי וכ"א עושה מה שלבו חפץ ובקל יבא העיר ביד השונא והי' באותו העיר ילד מסכן ומלט העיר בחכמתו דהיינו שהבין את כל זה ועי"ז קפץ בראש ואמר שהוא יהי' א' משרי צבאות אעפ"י שהוא חלש מכולם שאינו אלא ילד מ"מ אמר זאת מטעם הנודע לו וכיון שראוי שהחלוש רוצה להיות לשר נשאו הרבה ק"ו בעצמם לאמר אם זה חלוש מתחזק אל לבו ואינו מפחד מסכנות המלחמה ולמה אהי' אני מפחד שאני גבר בגוברין ונמצא הרבה ומהם מנהו שרי אלפים ושרי מאות והצליחו וגברו על שונאיהם וכן הדבר הזה שאף שכבר התעוררנו על נטילות הגבור ובקשו לערוך כלי מלחמה נגד שונאינו מ"מ הי' ראוי להספידו בכל תפוצות ישראל אך נמנע זה מפני שלא מצאו מי שהי' רוצה מחמת סכנת המלחמה והיינו כדאי' בגמ' דברכות שהי' ר' נחוניא בן הקנה התפלל בכניסתו לבה"מ שלא יכשול בדבר הלכה וישמחו בו חביריו יענשו ח"ו והתפלל על זה שלא יענשו על ידו וכן הדבר הזה שאפשר שיתקלקל במלת ההספד וילגלגו השומעים עליו ויהי' זה ח"ו במקום אשר כיון לתקן לעורר העם בתשובה יהי' לנהפוך שיוסיפו חטא על פשע וילגלגו על המספיד, וכאשר זאת ראיתי אמרתי דוקא באשר שאני חבש שלא איש דברים אנכי אמרתי שאני רוצה להספידו כדי שע"י כן יתעוררו גדולים ממני ונשאו ק"ו בעצמם עד שמצאו לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל להספידו בכל בתי כנסיות וקיימתי מה שאמרו רז"ל במקום שאין אנשים השתדל להיות איש ולא אמרו השתדל שתהי' איש אלא להיות איש ר"ל שתעשה איזה מעשה שע"י כך יהי' איש אפי' אחר וק"ל. אכן מפי אמ"ו שמעתי פי' הקינה ואף שקרוב לזה פי' גם בעל עוללת אפרים מ"מ בדברי אמ"ו יבואר יותר היטב והוא דאיתא בגמרא (כתובות ע"ז) מעשה בריב"ל כשבא לג"ע אמרו לו האתה בר לואי א"ל הן א"ל הנראה קשת בימיך א"ל אין אמרו לו א"כ לאו בר לוואי את ומסיק הגמ' ולא היא דבאמת לא נראה קשת בימיו אלא דלא בעי לאחזוקי טבותא לנפשי' עכ"ל ודקדק אמ"ו הכ"מ איך משום דלא לאחזוקי טיבותא יהי' משקר ולומר דנראה קשת בימיו ובאמת לא נראה ותירץ דהנה חכמי הטבע שבאומותינו מקשי' איך נאמר בקרא שהקשת אות ברית על ביאת המבול הלא הקשת הוא ע"פ הטבע כשמצד האחד עינים מליאים מים ובצד שכנגדו הרקיע מזוכך ע"פ חכמות הטבע צריך שתהי' נרא' הקשת והמופת ע"ז שאם תתן מים בכלי זכוכית ותקחהו נגד האור תראה בתחתית מראית קשת וכן הוא בעננים שהמים שבתוכם כמו בזכוכית וא"כ האיך יהי' לאות ולזכרון המבול ותירצו שבאמת זה הקשת אינו אות אך יש לפעמים בתוך הקשת מראה ידוע שאינה ע"פ הטבע והוא אות על המבול וא"כ הוא יש ב' מיני קשת הא' מורה על שדור חייב כלי' ח"ו כמבול והא' הוא ע"פ הטבע ואינו מורה על המבול וא"כ אותו שאינו מור' על המבול אפשר שהי' נראה בימי ר"י בן לוי אלא שהקשת שנראה למבול לא הי' נראה בימיו והנה הם ששאלוהו סתם הנראה קשת בימיך ר"ל קשת הנזכר בתורה המראה על המבול והוא השיב להם על סתם קשת שהי' עננים ואח"כ הלכו להם המצוי יותר בכל פעם ונזדכך צד א' הוא לבד נראה ומצוי וכשאמרו לו א"כ לאו בר לואי את בודאי הי' מבין שהם שאלו על הקשת של אות ברית והי' לו לפרש כן להם שמה שהשיב לא הי' ע"ז הקשת ומדלא השיב משמע שגם זה הי' נראה וע"ז קא'