אור לישרים לח

או נאמר מש"ה הי' נחשב לו אהבת יהונתן יותר מאהבת נשים משום דתכלית האהבה היא מפני שאין אדם רואה נגע עצמו ומכח דאדם השלם אהוב לו בודאי אם יראו ממנו דבר שאינו הגון יוכיחו על פניו ויסלק ממנו מדות מגונות ויעמידו על היושר משא"כ אהבת נשים שאין בזה תכלית כל כך אם ישבחנה בעיניו וז"ש נפלא' אהבתך לי מאהבת נשים יותר מאהבת נשים וכיון שראה דוד שאהבת יהונתן לו אפי' יותר מהטבע בודאי גם דוד אוהבו מאוד כמ"ש החכם כמים הפנים אל פנים כן לב האדם לאדם וזהו שאמר ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו ר"ל מתוך שהי' בנו מוכח שהי' אוהבו ביותר נגד הטבע ובודאי שגם דוד הי' אוהבו מאוד וידעו כל העם שבלב נשבר ונדכה הוא מקונן עליהם וק"ל. וכן אני אומר צער לי יהונתן הכ"מ נעמת לי מאוד שהוא גדלני ורממני כאשר נודע לכל בני קהלתינו כל הטובות שעשה לי שהייתי יתום ועני בני עניים מבלי שהי' תשלים גמול מהם ואפ"ה גדלני וכאב על בנו השגיח ועדיין הי' חביבותי גבי' וכן אני קורא עלי נפלאה אהבתך עלי מאהבת נשים שבעו"ה בשנה זאת מתה עלי אמי מורתי הכ"מ ועתה מת אדמ"ו ונשארתי יתום מאב ואם ומרבי ולא אני לבד נעשיתי יתום אלא כל העולם כולו כמו שמצינו שאמרו על רשב"י אין הדור יתום שאתה בתוכו וכן אנחנו כל זמן שהי' רבינו קיים לא הי' הדור יתום ועתה בעו"ה נעשו כולם יתומים נתקיים בנו (איכה ה') יתומים היינו ואין אב בחכמה כמוהו ואני אע"פ שגם אמי היתה אהבה לי ביותר והיא היתה כשירה וצנועה עד מאוד מ"מ לא היתה אלא אהבת נשים אבל אהבתו היתה חביבה עלי מאוד שמלבד שעשה לי כל הטובות כאב ואם הכנסני תחת עול התורה והורה הדרך הישר לילך בו ובודאי אני אהבתו הרבה מאוד יותר משאר תלמידיו ולבי נשבר ונמס מאוד בודאי לי נאה להספידו יותר משארי גדולים ממני אשר פה. והתחיל דוד לקונן ויאמר ללמד בני יהודא קשת הלא היא כתובה על ספר הישר והנה בע"המ עוללת אפרים פירש ביאור זה במשל נכבד ובודאי נודע לכם מ"מ באשר שהוא שייך להספד הזה שהוא דומה לנמשל זה וגם שארחיב בו הדיבר קצת אביאהו והוא שהי' מלך אחד גדול ותקיף מאוד והי' לו מדינות רבות והי' לו מדינה אח' רחוקה מאוד ממקום מושבו והי' שם גבור א' אשר הרבה פעמים שבאו על המדינה מלכיות שונות אשר הי' שם בסביבות המדינה ההיא ובכל פעם הי' הגבור לבד מנצח אותם ברוב גבורתו ולא הי' להם תקומה פעם א' נתאספו יחד הרבה מלכים בחיילותיהם לבא על המדינה ההיא ואז פחדו ורעדו אותו המדינה אולי לא יהי' כח ביד אותו הגבור לכבוש את כולם וכתבו אל המלך שלהם לשלוח להם חיל גדול לעזרתם כיון ששמע המלך כך מיד ציוה ולקח מהן גם הגבור ואז אותו מדינה באו כולם בבכי לאמר לא די שלא שלח לעזרינו אלא שלקח גם מאתנו אותו הגבור אשר אפשר שהי' יוכל להצילינו מיד כל שונאינו ואמרו שאין כוונת המלך אלא לתת אותנו ביד שונאינו לילך שבי והי' שם זקן אחד ואמר אחי ורעי אל תחשודו את המלך בדבר הזה כי הוא מלא חסד ורחמים אלא אני אומר לכם כוונת המלך שהמלך יודע שאתם עצמכם גבורי החיל ויש בכל אחד ואחד ממכם לעשות חיל ולכבוש את השונאים הקמים עליכם אפי' כהנה וכהנה אלא שאתם עצלנים ללמוד טכסיסי המלחמה ולהרגיל בכלי המלחמה ובהיות שבנוחתם בכל עת אל הגבור משום כך לקח מאתכם הגבור כדי שתתעזרו כלי מלחמה ולהרגיל בה ושמעו לעצת הזקן ועשו כן ונעשו לבני חיל והצליחו וגברו ע"כ המשל. הנמשל יובן מעצמו המלך הוא הממקב"ה ולו מדינות רבות הם כל העולמות ואנחנו בעולם השפל היא מדינה רחוקה מאתו בעוונינו עלה לשמי השמים ויש בנו גבורי החיל דהיינו הצדיקים העומדים בפרץ ומגינים עלינו מן המקטריגי' העומדים עלינו לכלותנו ואע"פ שנסדו יחד אפשר שהגבורים יהי' מגינים עלינו וראה הקב"ה שאנחנו עצלנים ובטחונינו הוא בגבורים המה צדיקי הדור ולקח מאתנו אותן הגבורים כדי שאנחנו נתעזרנו חיל להרגיל במעשה המלחמה והיא מעשה התורה ומצוה וזהו שהי' מקונן דוד על שאול ועל יהונתן אחר שכבר נפלו הגבורים הוא עת וזמן ללמד לבני יהודא קשת כדי להציל אותנו מכף הקמים עלינו מפני שמעיקרא לא היינו צריכים ששאול ויהונתן היו מגינים עלינו ע"כ דברי העוללות אפרים. וגם לנו שכל זמן היותו כאן מגין עלינו מכל הצרות וכשפנה זיווי התחיל הצרות בתחלה