אור לישרים לז

דהנה על מה שהובאנו לעיל דמהספידו של אדם ניכר אם בן עוה"ב הוא או לא פריך אינו והא אמר רב לרב שמואל בר שילת אחים הספדאי דהתם קאמינא ומשני לא קשי' הא דמחמי' ולא אחים הא דמחמי' לי' ואחים א"ל אביי כגון מר דסני לי' כולא פומבדיתא מאן אחים הספדאי א"ל די' את ורבא בר בר חנא והענין הא דקאמר מאן אחים הספדאי משמע דקאי אמעורר את העם אבל על העם לא קשי' דאע"ג דכול' סני' לי' מ"מ לאחר מותו בודאי שוב בטלה הקנאה והשנאה כמ"ש הרמב"ם באגרתו בדורו שהי' מקנאין בו איזה חכמים והרעישו כל דורו ואפילו בעלי התוס' שאין לספר בגודל צדקתם טעו והאמינו לקול השמועה אשר הלשינו המקנאי' על הרמב"ם ועליהם אמר הרמב"ם לאחר שיבטל הקנאה דהיינו כשימות יוודע הדין עם מי גם שלמה אמר (קהלת ט') גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה ונמצא אע"ג שכול' פומבדיתא סני' לי' מ"מ לאחר מותו יודו שהוא הצדיק ונתפס בעוונם ולא בעוונו ויתעוררו את עצמן לתשובה אכן השאלה היתה מאן אחים הספידו ר"ל דאם הי' המספיד שונאו בחייו אף שאחר מותו נהפוך גם הוא לאהוב לו מ"מ לא יכול לעורר את העם שהם לא יאמינו לו שבלב שלם אומר כן ודברים הבאים מן הלב נכנסים אל הלב משא"כ בהיפוך וע"ז א"ל די' את ורבב"ח ר"ל שאפי' ספומבדיתא גדולה וישיבת ראש הגולה שהפליגו מאוד בריבוי התלמידים שלא יספיק א' לעורר את הקיבץ ההוא אמר די' את ורבב"ח וק"ל. וכן הי' הענין גבי דוד דאם הי' מספיד לשאול בלחוד לא הי' יכול לעורר את העם שהם לא יאמינו לו שדבריו באים מן הלב אכן כשהספיד שאול ויהונתן ביחד שהוא הי' אוהבו בלב כנפשו בודאי יבינו העם שבלב נשבר ונדכה מדבר ויתעוררו העם בתשובה וק"ל. ועל אמרו בנו נבאר עפ"מ שאמר בתוך הקינה ההיא צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאוד כפלא' אהבתך לי מאהבת נשים והנה נתקשו בו המפורשים אמאי המשיל אהבתו יותר מאהבת נשים ועוד דלשון נפלאת לא שייך רק כשהוא נגד הטבע ומה הי' בזה נגד הטבע. אמנם נאמר דהנה אחר שהכה דוד את גלית הפלשתי כתיב (שמואל א' י"ח) ויהי כבואו בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאינה הנשים מכל ערי ישראל לשיר ומחולות לקראת שאול המלך בתופים ובשמחה ובשרים ותעננה הנשים המשחקות ותאמרנה הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ויחר לשאול מאוד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכ' פרש"י שיתן לו עוד רק המלוכ' לא יתנו לו וכתיב בתרי' ויהי שאול עונן את דוד מהיום ההוא והלאה ע"כ מורי ורבותי ראו נא מה הקנאה עושה שבשביל שנתנו לדוד הרבבות נתקנא בו שאול עד שהוצרך דוד לברוח מאתו ואילו נתנו גם לדוד האלפים לא הי' נתקנא בו והי' נשאר שר צבא אצלו כמאז ונלחם במלחמותיו ולא הי' נהרג שאול ויהונתן ועם ה' אשר נפלו בחרב כי בדוד כתיב ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו משא"כ בשאול כן הי' זה ממש ברבינו הקדוש שהי' קנאים פוגעים בו בשביל יתר שאת ויתר עז שהי' אומרים עליו באמת שהוא רבן של כל בני הגולה ועי"כ בטלו ממנו הישיבה ונורדהו כנודע לכל אשר אין להאריך ששם הרדיפה שרדף שאול את דוד לא הי' דוד שום גורם לכך אלא מכח אהבת נשים ששבחוה יותר משאול כן הי' הדבר הזה שהוא לא עשה לשונאיו כלל ואדרבה אפי' לאחר כל הרדיפות שרדפוהו וחשדוהו לא פגם בכבודן ובקש מהם בהקדמת ספרו לוחות העדות מחילה אם יהי' נראה להם איזה התנגדות שפלטתו הקולמוס ולא היתה הקנאה רק מכח שאר אנשים שהיו אוהבים לו יותר מהם, והנה על גדולי ישראל שהי' נגדו אין לחשוד אותן שאפשר שטעו והאמינו לקול השמועה אשר שמענו מהמקנאים אשר פגעו בו כמו שאירע בבעלי תוס' עם הרמב"ם ומקרא מלא כאמר עלינו (תהלים ס"ט) כי קנאת ביתך אכלתני שהצדיקים נקראים בית ה' כמש"ל והקנאה שקנאו אותו אכלתנו מלשון כלי' שנתבטלה ממנו הישיבה שנים רבות. נחזור לעניינינו שהנשים היו אוהבים לדוד יותר משאול שנתנו לו הרבבות עוד שנתנו לו כל הכבוד יותר משאול רק המלוכה לא נתנו לו אכן יהונתן הי' יותר אוהבו שאף שהי' בן מלך ולו תסוב המלוכה מ"מ בחר בדוד להיות הוא מלך כמ"ש יהונתן לדוד (שמואל א' כ"ג) אתה תהי' מלך ואני אהי' לך למשנה וכן אמר שאול ליהונתן כי בוחר לבן ישי וזהו נגד הטבע שיהי' נגד רצון אביו גם בענין וזהו שאמר נפלאה אהבתך לי יותר מאהבת נשים שהם לא נתנו לי המלוכה אבל אהבתו של יהונתן היתה גם בענין המלוכה.