אור לישרים לו

ותחזור נשמתם למקור מחצבותם וזה ממש דומה לרואה ס"ת שנשרפת שראה אותיות פורחת ופי' רש"י שהיינו המאורות העליונים אשר האירו באותיות הכתובים בס"ת הם חזרו למקורם והוי ממש דומה כמו נשמה לגוף וזה הוא דמיון שהגוף נאבד אבל הנשמה עלתה למעלה למקורה ולכן דומה מיתת רבינו הקדוש לנשבה ארון הקודש דהנה מצינו דהשראת שכינה הי' בארון הקודש ומצינו שהבית נקרא מקום השכינה וכן מצינו וה' שוכן בציון וגם נקראת א"י ארץ הקדושה משום דבה נמצאת השראת שכינה יותר מבשאר ארצות ונמצא דבכל הני מקומות איכא השראת שכינה ואמאי א' מקודש יותר מחבירו. אמנם נאמר דרך משל בדברים הטבעי' ומזה כבין דברי' הרוחנים כמו חור השמש המאיר לתוך חדר אפל ואע"ג שאור נכנס לתוכו אינו מאיר כ"כ בכולו רק אפי' במקום שאינו מגיע שם האור מ"מ אינו אפל כ"כ כמו שהי' מקדמת דנא קודם שנכנס השמש לתוך החדר כלל ומ"מ אינו כ"כ גדול כמו במקום שמאיר לשם נצוצי השמש וגם אור הנצוצית אינו כ"כ בהיר כמו אור השמש בעצמה וכן הוא הדברים הרוחנים שבמקום קודש הקדשים שם אור השראת שכינה ואותו האור מאיר לתוך ההיכל אבל אינו כל כך בבהירות כמו בקה"ק עצמו ומשם נאצל לירושלים ומירושלים לא"י ומשם לכל העולם כולו וכל א' למטה מחבירו וכן הוא בהשפעת קדושות אור השגות התורה שעיקר התורה הי' בתוך ארון הקודש ומשם יושפע להיכל שנקרא בית אלקינו וכן לעולם וא"כ שארי חכמי' שהיו מדמה לשריפת בהמ"ק כדכתב השל"ה אכן רבינו הקדוש שהוא סידר שיתא ס"מ וכלל בתוכה כל תורה שבע"פ אשר כל בית ישראל נשען עליו וממנו תצא תורה לכל ישראל דימה את גופו למדריגה העליונה שהיא אה"ק שבו מקור השגות התורה וק"ל. וכן אנחנו נאמר על רבינו הקדוש שהי' בדורינו שהעמיד תלמידים לאלפים ולרבבות הש"י ודאי ראוי לומר עליו שנשבה אה"ק שממנו יצא תורה לכ"י. נחזור לעניינינו שאפי' נשמת אדם שאינו כשר דומה לס"ת שנשרפת וא"כ יש לעיין כיון שחייב לקרוע כמו ס"ת שנשרף הי' ראוי להספיד לאדם אעפ"י שאינו לא חכם ולא אדם כשר מק"ו דקריעה דהא אפי' במקום שאינו מחויב לקרוע חיי' לבכות ולהתאבל כגון על א"כ לדעת י"א שהביא הרמ"א בש"ע י"ד סי' ש"מ מכ"ש שיהי' מחיוב לבכות ולהתאבל על מי שעומד בשעת יציאת נשמה של אדם אעפ"י שאינו א"כ וא"כ ראוי להספידו. אמנם נאמר עפ"מ דאיתא בגמ' (שבת קנ"ג) מהספידו של אדם ניכר אם בן עוה"ב הוא ולמטה יתבאר מפני מה כך הוא שיהי' ניכר מתוך הספדו אם הוא בן עוה"ב וא"כ מגודל התעוררת הספדו ניכר גודל חלקו בעוה"ב ואם כן מי שאינו חכם אם נספידהו יוכר מתוך הספדו שאינו בן עוה"ב אם כן יהי' לו לבוז ולקלון ולפ"ז גבי שאול שבשעת מיתתו עדיין לא הי' נמחל עון דנוב עיר הכהנים וכאשר מצינו שהי' אח"כ רעב ג' שנים ובקש דוד את פני ה' על מה בא וכתיב (שמואל ב' כ"א) ויאמר ה' על שאול ועל בית הדמים ודרשינן בגמרא (יבמות ע"ח) על שאול שלא נספד כהלכה ועל בי' הדמים שהרג לנוב עיר הכהנים עד שפייס דוד את הגבעונים ונמחל להם העון ונמצא שבאותו הפעם עדיין לא הי מנוקה מעון והי' אפשר שלא יתעוררו העם להספידו כראוי ויהי' לו ההספד לבוז ולקלון ולכן אמר שהי' מקונן על שאול ויהונתן ביחד שיהונתן הי' אוהב לדוד ביותר בודאי לא היתה דעתו מוסכמת עם הריגת נוב עיר הכהנים על שהצילו את דוד ונמצא שלא ידע דוד על יהונתן שום פגם ושמץ חטא ובודאי יתעוררו העם בשביל יהונתן ואם כן גם לשאול לא יהי' בוז וקלון. וכן נאמר גם אנחנו כי לא נדע לנו שום חטא ואשמה ברבינו ואדרבה אפי' הקנאים אשר פגעו בו וחזרו למצוא עילה ולא נמצא בו אפי' שום נדנוד איסור דרבנן שעבר עד שהוצרכו לחפש ולהעליל עלילות בבלבול לשונות תוך קמיעות מזוייפים ומשם ראי' על גודל חסידתו ומי הוא אשר יוכל להתפאר בזה עד זקנה ושיבה ובודאי יתעורר העם בתשובה ויהי' לו לכבוד ולתפארת וראוי להספידו בכל תפוצות ישראל וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' כי שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו. ובאופן אחר נאמר ויבואר נמי למה צריך לומר שיהונתן הוא בנו ובזה יבא התנצלות הלא כבר הספידו אותו גדולים וטובים ממני פעמי' ושלש ועל מה אני שפל הערך עומד במקום קהל רב שיש מהם שקטנם עבה ממתני אמנם נאמר