אור לישרים לה

להקל במדינות אלו מ"מ בלי ספק אין שום אחד מאתנו שלא שמע משמועתו או במילי דשמעתתא או במילי דאגדתא בדברי מוסר וא"כ גם לדעת רמ"א צריך לקרוע וכן איתא התם דף כ"ה ע"א כי נח נפשי' דר' ספרא לא קרעו רבנן עליו אמרו לא גמרינן מיני' א"ל אביי מי תני' הרב שמת חכם שמת תנן ועוד כל יומא שמעתתא בפומי' בבי מדרשא בעי' למקרעי' לאלתר פי' רש"י בלי הספד א"ל חכם כבודו בהספידו ולכן פסק בש"ע דמי שיודע משמועתו שחידש שמחויב לקרוע אלא שאין קורעין רק בשעת שמועה או בשעת הספד. ובזה ראינו ליישב המקרא שהובאנו לעיל דכתיב (שמואל ב' א') ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו דבשלמא הבכי וההספד הוא מהחיוב כדקתני במתני' אבל על הצום לא נודע טעמא ועוד לפי פשוטו באמצע היום בא הבשורה רעה וא"כ מאי מהני שצמו משם ואילך הלא כל התענית שלא שקעו עליו חמה אינה תענית וגם יתורץ על מנהגינו שעושין הספד סמוך לערב ומהראוי הוא לעשותה בבוקר דכיון דמצוה קעביד זריזין מקדימין וכו' ולפי פשוטו משום דכתיב (תהלים ל') בערב ילין בכי ולבוקר רינה. אמנם נראה טעם יותר נאה ומתקבל דהא בברי' קתני הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו הכל מברין עליו ולפ"ז בהבראה שאסור לאכול סעודה ראשונה משלו לכאורה קשה מי מברה את מי ובשלמא גבי חכם דהיינו שלמדו חכמה איכא שאר אינשי שלא למדו ולא חל עליהם להתאבל ויכולין להברות לאבילים משא"כ על נשיא ועל אב"ד שכל ישראל מחוייבים להברות מי ומי אשר יברוהו שהרי כולם אבילים ואפשר דמיירי מאותן שכבר קרעו וחלצו בשעת שמועה ואותן יכולין להברות לאותן ששמעו אח"כ והתחילו להתאבל והאחרים שכבר התאבלו מברין אותו אכן על הראשונים קשה מי הברו אותן ואפשר שבאמת לא הברו אותן דקיימ"ל דאם אין האבל רוצה לאכול כל אותו היום אין צריך הבראה כלל ומותר לאכול בלילה משלו ולפ"ז גבי דוד שהי' עם אנשיו לחוד דכתיב (שמות ב' א') ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וכל האנשים אשר אתו וא"כ כולם היו אבילים ולא הי' מי שיברה אותם ולפיכך צמו עד הערב וזה הטעם גופו של הספד שלפעמים אנו מספידים חכם שכולן חייבין לקרוע עליו ולחלוץ ולברות ובשלמא קריעה יכולין כולם לקיים וחליצת כתף אינו נוהג בינינו כמ"ש בש"ע אכן ההבראה אי אפשר כמ"ש וכיון שהתחלות אבילות אינו אלא בשעת ההספד למי שלא נהוג בשעת שמועה כדאמרי' שם חכם כבודו בהספדו מש"ה מספדין לעת ערב כדי שלא נצטרך להברות ויצומו עד הערב וכמו כן אנחנו בשעה שנשב על הארץ כל מי שלא קרע עדיין יקרע בשעת ישיבה על הארץ שחכם כבודו בהספד. וכדי לבא לתוכן ההספד נבאר שכל מה שהי' מקונן דוד אחר שבא המגיד אליו ואמר לו שנהרגו שאול ויהונתן כתיב (שם שם) ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ויהונתן בנו והנה יש לדקדק הלא כבר הוזכר שאול ויהונתן וה"ל רק לומר ויקונן דוד את הקינה הזאת עליהם ונראה דהנה יש להבין שבגמ' הנ"ל שהתחלנו בו פריך בתר הכי דאפי' אי אינו חכם או אדם כשר אי הוי שם בשעת מיתה חייב לקרוע כדתני' רבי שמעון בן אליעזר אומר העומד על המת בשעת יציאת נשמתו חייב לקרוע הא למה זה דומה לס"ת שנשרף שחייב לקרוע ומשני שלא הי' שם בשעת יציאת נשמה ומדי דברי בו נבאר למה גבי שאינו חכם ולא כשר כינה הרואה יציאת נשמתו לרואה ס"ת שנשרפה וגבי מיתת חכמים אומר ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו דהגוף הצדיק הוא בית להשראת שכינה כדאיתא ושכנתי בתוכם היינו תוך גופי תלמידי חכמים וצדיקים וא"כ צריך ביאור למה אדם שאינו לא כשר דומה יציאת נשמתו לרואה ס"ת שנשרפה והנה הרמב"ן פירש דכמו שאם נשר' ס"ת שוב אינו יכול ללמוד מתוכה כלום אבל אם לא היתה נשרפת עדיין הי' יכולין ללמוד מתוכה כמו כן הת"ח אם עדיין הי' חי הי' יכולין ללמוד ממנו יותר ממה שהי' לומדים ממנו ע"ע והוא תמוה דהלא הא דקאמר הגמרא דדומה לרואה ס"ת שנשרפה קאי על כל אדם מישראל אפי' אם אינו לא חכם ולא א"ס וכן יש לעיין דכשמת רבי אמרו שנשבה ארון הקודש ואמאי דימה מיתת רבי דווקא לנשבה אה"ק ונראה דכמו דכ' השל"ה גבי חכם שהגוף כיון שיש בו השראת שכינה דומה לבית אלקינו ה"נ נאמר דאדם מישראל שאינו לא חכם ולא אדם כשר מ"מ נשמתו היא קדושה וטהורה ממחצב עליון חלק אלקי ממעל ואע"ג שלא הי' כשר מ"מ לא ידח ממנו נדח ואפי' פושעי ישראל נדונים ע"י יסורין וגיהנם וגלגולים עד שיזדככו