אור לישרים לד

לו החטא וישיב בתשובה וע"ז תירץ משום שלא בכה ר"ל דבזה ודאי ניכר מתוך העונש שלא בכה שאם בכה בוודאי לא בא לפורעניות זו שאף שבה"ק מתים בעון אחר מ"מ אילו הי' בכה במיתת אדם כשר א"כ הי' מוחלין לו כל עוונותיו אמנם אכתי קשה אמאי לא המתין הקדוש ב"ה אולי יעשה תשובה דהא עד יום מותו תחכה לו וכו' א"ו שהקב"ה רוצה לעוררו ע"ז כדי שיבכה ויתאבל על מיתת אדם כשר שגלוי לפניו שימות איזה א"כ והקב"ה חס על כבודו שמא שלא יתאבלו כראוי לכן הוא מעורר על זה במיתת בניו הקטנים כנ"ל, ונמצא שעיקר כוונת הב"ה במיתת בה"ק כדי שיבכו ויתאבלו אח"כ על מיתת אדם כשר ואז הקב"ה מוחל לו כל עוונותיו ונמצא דברי הברייתא דקתני כדי שיבכה ויתאבל נכונים אלא שהמקשן הבין שלא חטא כלום מעיקרא רק כדי שיבכה נוטל ממנו בה"ק ופ"ש ערבונו שקיל וע"ז תי' אלא מפני שלא בכה ר"ל דבניו הקטנים מתו משום שלא בכה אלא דלמה לא ממתין הקב"ה אולי שישיב ממילא הוא משום שרוצה לעוררו שיבכה על מיתת אדם כשר א"כ וחס הב"ה על כבודו של החכם שימות ונוטל בה"ק בשבילו כדי לעורר בתשובה להיות נספד כראוי ובזה מתורץ מה שהק' לעיל על הזוהר דאיך קאמר הזוהר דמי שבוכה על מיתת הצדיקים אין בה"ק מתים הלא אפשר שיחטא באותן העוונות הגורם וובה"ק ולפ"ד יובן דאם חטא באותן העוונות הגורמים מיתת בנים אין הקב"ה מענשו במיתת בנים אלא בדברים הפרטים השייכים לאותו חטא ועונש דמיתת בנים הקטנים אינו אלא אם לא בכה והתאבל כראוי על אדם כשר וק"ל. היוצא מזה דעיקר מיתת בנים כדי לעורר בתשובה על שלא בכה וגלוי לו ית' שימות אדם כשר וחס הקב"ה על כבודו ועתה אם על א"כ שאינו חמור כ"כ שאין כולם מחוייבים לקרוע אלא אותם היודעים בין מיתה לקבורה וגם מותר להתאחה כך ק"ו על רבינו הגדול שכולם חייבים לקרוע קרע שאינו מתאחה כאשר נבאר למטה בע"ה בודאי הקב"ה חס על כבודו ועתה בעו"ה עינינו רואות שנתייסרו הרבה מאוד מאוד במיתת בנים קטנים ודאי שגלוי וידוע לפניו שרוצה להעדיר מאתנו מחמד עינינו רבן של כל בני הגולה ודאי לא הי' אלא כדי לעורר אותנו שנספדנו כראוי וא"כ אם ח"ו לא נספדנו כראוי יקוים בנו (ירמי' ב') לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו אכן אם נספדנו כראוי ימחול לנו על כל עוונותינו ויאמר למלאך המשחית הרף ידיך וא"כ מפני שמחוייבים אנו להספידו כראוי לכבודו נחקור תחלה מי ומי שמחויב לקרוע עליו ואימתי יקרעו עליו דאי' בגמ' (מ"ק כ"ו) ואלו קורעין אינו מתאחין לעולם הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו ועל נשיא ועל אב"ד ועל שמועות רעות וכו' ומפרש תחלה אביו ואמו ורבו מנ"ל ולמטה נציע לפרש בע"ה והדר קאמר על נשיא ועל אב"ד ועל שמועות רעות מנ"ל דכתיב ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב ומפרש שאול זה נשיא ויהונתן זה אב"ד על בית ישראל ועל עם ה' זה שמועות רעות ושם אי' דעל רבו היינו רבו שלמדו חכמה והנה התוס' הביאו שם בפרק אלו מציאות פליגי ר"י ור"י ר"י סבר דרבו שלמדו חכמה היינו שיהי' רוב חכמתו ממנו ור' יוסי סבר שאפי' לא האיר עיניו אלא במצוה אחת זה רבו וקאמר עולא תלמידי חכמים שבבבל קורעין זה על זה כר' יוסי ופוסק ר' ששת כר' יוסי ופסקו התו' דנראה לפי הלכה כר' יוסי אע"ג דבשאלתות פסק כר"י כתבו דאין נראה להו לפסוק כר"י ע"ש ולפירוש זה לא מיבעי' תלמידים שרוב חכמתם ממנו שמחויבים לקרוע אפי' לר"י אלא אפי' שאר בני תורה מחוייבים לקרוע קרע שאינו מתאחה לדעת התוס' שודאי העיר עיניהם במשנה כי הלא ספרו כאן ובודאי האיר עיניהם במקצת חידושים שראו ואף שבש"ע פסקינן שאינו נוהגין כשאלתות מ"מ על רבינו הגדול לאו מטעם רבו מחוייבים אנו לקרוע אלא מטעם אב"ד דיהונתן זה אב"ד ולא לנו לבד שנודע לכל שטר' נסיעתו מפה הי' ממלא מקום אב"ד שהרביץ תורה ותפס ישיבה וכל הב"ד מו"ש מתכנשין לגבי' ושמוהו לראש עליהם אלא אפי' לכל הגולה הנודע לנו כמוהו ומדריך ומיסר במוסר התורה ומרביץ תורה אשר לו תלמידים למאות ולאלפים השם ישמרם לנצח וגם מי שיש לו יד ושם בחכמה אמתיות היא חכמת הקבלה יעידון ויגידון שלא נודע לנו אחד שיהי' לו כל כך יד ושם בחכמה אמתיות כמוהו וא"כ אילו הי' רוצים כל בני הגולה לבחור אב אחד לכולם בודאי הוא נבחר הי' וא"כ כיון שהוא חד בדרא ראוי לקרוע עליו קרע שאינו מתאחה לעולם אפי' מי שלא למד ממנו ואף שהרמ"א כתב שנהגו