אור לישרים לג

דצדיקיא או אחית דמעון עלוי' הקדוש ברוך הוא מכריז עלי' ואומר וסר עוונך וחטאתך תכופר, ולא עוד אלא דלא יומתן בנוהי ביומי' ועלי' כתיב יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח עכ"ל הזוהר. וגם בזה יש לדקדק איך מכח מה דקאמר מעיקרא דמיתת צדיקים מכפר קאמר דמכאן אולפנא שכל היסורין הבאין על אדם כפרת עוונות הוא והאיך מדמה מיתת הצדיקים ליסורין שאר אדם ועוד קשה איך נאמר שלא יומתן בנוהי ביומי' הלא איתא בסוגי' הנ"ל כמה עוונות שהעונש עליו שבניו קטנים מתים. וכדי לבאר נבאר תחלה מה שאמר המשורר ע"ה (תהלים כ"ב) לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו ופי' בו המפרשי' הרבה פירושים שונים מה הוא החסד ולענינינו נאמר כי הנה הפורעניות הבא על האדם ר"ל יכול להיות על ב' אופנים שונים: הא' שהיא דרך נקמה מטעם יושר משפטו ושורת הדין שכיון שחטא נגד ממהקב"ה ראוי הוא לעשות בו נקמה והנה מצד זה ליכא נ"מ אם משלם לו מדה כנגד מדה או בפורעניות אחרת דרך משל אם העבד מורד על אדוניו בכמה מיני חטאים אינו מייסרו אלא במכות רק הכל לפי ערך החטא אם הוא גדול או קטן הם מספר המכות אשר מכהו וגם אינו צריך שיהי' בזה כפרה על עונו רק קצת עונשו הוא מקבל ולאחר מותו ישולם לו ואפשר שאינו מקבל עתה רק פרי מעלליו והקרן קיים לו לעוה"ב, אכן האמת הוא על דרך הב' והוא כדי לעורר האדם בתשובה שגלוי וידוע ית' דאי לאו הפורעניות שהי' שונה באולתו ובחטאו ומשו"ה משלם הקב"ה מכ"מ כדי שלפעמים בא על האדם הפורעניות ואינו יודע במה חטא ומתוך שדרכי השם לשלם מדה כ"מ נודע לו מתוך הפורעניות איזה עון גרם הפורעניות ויעזוב חטאו ולא ישוב עוד לכסלה משא"כ אל"ה משלם מכ"מ אפשר שלא יהי' נודע לו באיזה עון חטא שישוב ממנה ולא הי' מועיל הפורעניות אלא כדרך הא' מצד משפט ושורת הדין ולא ישיב מהחטא ויטבע בעונו אך מצד מדות החסד אשר לא חפץ במות המת כ"א בשובו מדרכיו וחיה לכן משלם לו במכ"מ וזהו כוונת הקרא (ירמי' ב') תיסרך רעתך ר"ל הרע שבא היא מייסרך לדעת במה שחטאת והנה מדמשלם מכ"מ מסתמא מכופר בו עוונו כיון דבמדה שחטא בו נענוש כבר קבלו תשלומין ועוד נאמר כי אם מייסרו מצד משפט ונקמה הלא מצינו שהקב"ה מחכה לאדם עד יום מותו אולי ישוב וא"כ לא ה"ל לייסרו אלא סמוך לזקנותו ותשש כחו שאז סוף זמן לקבל הפורעניות ובאמת חזינן שלפעמים בא על האדם הפורעניות בחצי ימיו וצ"ל שהוא כדי לעוררו שלא ישוב לכסלה ולפיכך צריך ליסרו בעור שהוא איש בתקפו וגבורתו שאם ימתין עד שיזקין וישוב לכסלה עוד בנתיים ושוב יהי' עבר עבירה ושנה ולא ישוב כיון שנעשה לו כהיתר וזהו פי' הפ' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו ר"ל מכ"מ ויהי' נודע לו במה חטא ויתעורר להשיב, ועוד אחת נאמר דאם הוא מצד נקמה אין סברא שימות הצדיק דמה איכפת לרשע במיתת הצדיק אכן א"א שאין העונש אלא כדי לכפר ולעורר בתשובה גם במיתת הצדיק נעשה כן דהוא מכפר ומעורר לתשובה באמרם אם בארזים וכו', והן הן דברי הזוהר דמדמיתת צדיקים מכפר שפיר מוכח שהיסורין שהקב"ה מביא על אדם לאו משום נקמה הוא ע"כ כשהוא משלם משלם מדה כנגד מדה ואם כן ע"כ כפרה דחובי אינון כנ"ל וק"ל. היוצא מזה דהעיקר הפורעניות כדי לעורר האדם במה שחטא ולא ישוב עוד לכסלה ולפ"ז תינח אם נענש בעונש פרטי שבא על חטא א' או ב' כמבואר בפ"א שבעה מיני פורעניות באים לעולם וכו' ומפרש שם על מה הם באים ומיד כשבא יכול לפשפש אם הוא חטא באחד מהן והדומה לזה בעונשין השייכים על חטאים פרטי' משא"כ במיתת בנים קטנים שביארנו לעיל שאם כועס על האבות מתו בניו הקטנים וא"כ כל מיני עבירות שבעולם יכולין לגרום זה כש"ל הגמ' וירא ה' וינאץ וכו' וא"כ העונש דבנים קטנים מתים ק' למה מביא הקב"ה על האדם ויותר טוב הי' לענוש אותו בעונש פרטי הדומה לחטאו כדי שיוודע לו במה חטא אמנם גם במיתת בנים קטנים יש חטא אחד שנודע לו שוודאי עבר עליו דהיינו שלא בכה על מיתת אדם כשר דאף א"א דמיתת בנים בא על עון אחר מ"מ אי הי' בכה על מיתת אדם כשר יותר הי' מוחלין לו כל עוונותיו ומדנענש על איזה עון שגורמים למיתת בנים מוכח שלא בכה והן הן דברי הגמ' דפריך מ"מ בה"ק מתים ר"ל דאף דמיתת בה"ק שייכים על כמה עוונות מ"מ תקשו לו דיותר הי' עדיף לענוש את האדם בעונש פרטי כדי שיוודע