אור לישרים לב

ב ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל והוא דרוש הספד שנעשה בהתעוררת רב בבה"כ פנחס בעי"ת ליקרא דיהונתן לפ"ק ה"ה אמ"ו הגאון המפורסם רשכב"ה מ"ו יהונתן זצ"ל אבדג"ק אהו"ב למעלה עלה ונתעלה נשמתו בג"ע. במתני' דמועד קטן (דף כ"ד ע"ב) אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת ופריך ואפי' חכם והתניא חכם שמת הכל קרוביו הכל ס"ד אלא אימא הכל כקרוביו הכל קורעים עליו הכל חולצין הכל מברין עליו לא צריכא דלאו חכם ופריך ואי אדם כשר הוא מחייבו למקרעי דתניא מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים כדי שיבכה ויתאבלו על אדם כשר יבכו ערבונו שקיל מיני' אלא מפני שלא בכה והתאבלו על אדם כשר שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו בשביל כבוד שעשה לו ומשני דלאו אדם כשר עכ"ל הגמ'. הנה מורי ורבותי לא יום בשורה היום להאריך בפשטי' וחדושי' המשמחים את הלב כי אם עת לבכות ועת לספוד ועת לקרוע אל השמועה רעה כי באה ונמס כל לב פור התפוררה ארץ לקול השמעה כי נשבה ארון ה' שנתבקש לישיבה של מעלה גאון עוזינו מופת דורינו רבן של כל בני הגולה הגאון אב"ד ור"מ ד"ג קהלות אה"ו אמ"ו מו' יהונתן הכ"מ ביום כ"א אלול יום צרה ועברה מקדמת דנא שבו ביום אבדנו הגאון מוהר"ר שמואל קראקוויר זצ"ל אלא שעתה הוא אבילות ישינה ועתה נתוסיף בו יום עברה אשר רגזה וחלה הארץ תחתי' מצרי אחרונה משכחת את הראשונה שהיא יותר גדולה וחמורה עלינו כאשר נבאר לכן ראוי לעורר אותנו בבכי והספד ולא נאמר כ"א דבריו של מת דהיינו דברים הצריכים לענין ההספד, והנה בגמ' הנ"ל נדקדק הא דקאמר אלא מפני שלא בכה והתאבל דהל"ל אלא אימא מפני שלא בכה ומדלא קאמר אימא משמע שאינו מגיה הבריי' כ"א על הקו' דערבונו שקיל מיני' מתרץ שלא קשה מה דשקיל מיני' ערבונא מפני שלא בכה וכו' וזהו צריך ביאור ומלבד זה דוחק לומר דהבריי' מתחל' נישנת בטעות עד שצריך אח"כ להגי' ובשלמא במקום שמגיה הבריי' מכח משנה או ברייתא אחרת ש"ל אע"ג דהתנא השנה שנאה ביושר מ"מ אח"כ כשנעתק מפא"פ נשנית בטעות ואותו השנאה בטעות לא ידע מאידך הבריי' או מהמשנה ואחר כך כשהביא לבה"מ שהי' יודע מאידך הבריי' או מהמשנה הקשו ממנה והעמידו אותה על נכונה משא"כ הכא דלפי הטעות א"א לפרשה כלל ואיך תבין אותה שהביאה בטעות לבה"מ ועוד קשה דהלא אי' (שבת ל"ו) בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים וח"א בעון ביטול תורה וח"א בעון מזוזות וח"א בעון ציצית (ועיין בסליחה שיסד הגאון מוהר"ר משה הנדפסת פה ובזולצבאך על מיתת בנים קטנים והביאו המג"א בסימן תקע"ו ע"ש שהוא פורט הרבה עוונות שבעוונם נתפסו הבנים קטנים לקוטים משאר מקומות) ואם כן קשה איך אמר כיון שמפני שלא בכה והתאבלו בנים קטנים מתים ובשלמא הא דחשיב שם כמה עוונות אף אם נאמר דלא פליגי לא קשי' דאפשר לומר דכולהו איתנהו דבאיזה עון מהם שחטא יהי' התשלומין עליו שבנים קטנים מתים אכן כיון שאמר בלשונו מפני מה בנים קטנים מתים שמשמע שאין טעם אחר אלא מפני שלא בכה קשה הלא אפשר שהוא בעון נדרים או בעון אחר שהובאנו לעיל ועוד דאיתא (כתובות ח') וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבות מנאצין להקב"ה כועס על בניהם כשהם קטנים משמע על כל עוונות של אביהם שהוא כועס בנים מתים ועוד קשה איך שייך זה הטעם שכל הבוכה על מיתת בנים כיון שלא בכה ולא מחלו לו כל עוונותיו ומש"ה מתו בניו הקטנים והוא פלאי והכי ה"ל לומר וכל הבוכה וכו' וכיון דקאמר שכל משמע שהוא נתינת טעם על מיתת בנים הקטנים בשביל שלא בכה ועוד דמתוך הלשון משמע דהך סיומא שכל הבוכה לאו מלשון הברייתא הוא דאל"כ ה"ל להביא הברייתא קודם הקו' דערבונא שקל מיני' ומדלא הביאה משמ' שזה מלשון המתרץ ולא מלשון הברייתא ונראה לבאר ובזה יבואר דברי הזוהר פ' אחרי שהוא מב' ענינים שלפנינו דאי' התם וז"ל: תניא אמר ר' יוסי בההוא יומא דכיפורי אתקין פרשתא דאתכפרא על ישראל בגלותא בגין דסדרא דיומא דא הכי אסתדיר ובגין דמיתהון דבני אהרן מכפר על ישראל מכאן אולפני' כל האי בר נש דיסורי' דמרי' אתיין עלי' כפרי דחובוי אינן וכל מאן דמצטער על יסוריהן דצדיקים מעבירו חובהו דלהון מעלמא ועל דא ביומא דא קורין אחרי מות שני בני אהרן דישמעאון עלמא ויצטוערון על אובדיהון דצדיקייא וכל המצטער על אובדיהון