אור לישרים כד

מתמוגגא זעיר ולא ידיע ורק עסק התורה שהיא ברית בינינו ובין הקב"ה היא מקיימת אותו כדכתיב (ירמי' ל"ז) אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי ומכאן יליף בגמרא שאל יפתח פיו לשטן שאחר שאמר הנביא כסדום היינו באה התשובה ע"ז שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלקינו עם עמורה ולכאורה אינו מובן דהא לא קאמר כסדום אלא שהי' אומר שאלולי שהותיר לנו היינו כסדום. אבל עתה שהותיר לנו אינו כסדום ואמאי אהדר להו דהוי קציני סדום ועם עמורה אמנם לדברינו יובן דבארנו שהשיור הוא ד"א של הלכה ומתוך מה שהוכיח הנביא להם שישמעו דבר ה' ויאזינו תורת אלקינו מוכח שלא האזינו התורה וכבר אמר שאין בין אנשי סדום ובינם רק ד"א של הלכה וא"כ אם אינם מאזינים את התורה הוי כסדום וכן כשפרסו גם מן התורה כמו כן אהדר להו הנביא וק"ל. ופסוק זה הוא ג"כ ראי' דלגבי הלומדים שייך לומר הלשון של שמעו ולגבי שאר עמא שייך לשון האזינו כי גבי קציני נקט שמעו דקציני המה הלומדי' כמו שדרשו רז"ל על פסוק שמלה לך קצין תהי' לנו אם יש בידך דברים שמתכסין בהם כשמלה קצין תהי' לנו. אז נאמר לפי פשוטו מפני שדרך מי שמבקש מבקש תחילה דבר קטן יותר ממה שהי' משיג מחבירו אלו לא ביקש ודרך קצינים שאין רוצים לשמוע כלל שהם טרודים בעסקיהם לכן קאמר להם שמעו לכה"פ שמיעה קצת אכן ליתר העם שהם בלא"ה באים לשמוע ביקש מהם שיאזינו היטב וקאמר למה כי רוב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי, כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצירי לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי חודש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא וכלל הענין שלא חפץ בראיות פנים ובקרבנותיהם ובקריאות מקרא קודש דשלשה אלו היו מורים חביבותיהם וכדאיתא בגמרא (חגיגה ד') ר"ה כי מטי להאי קרא בכי וזבחת שם ואכלת שם אמר עבד שרבו מצפה שיוכל על שולחנו יתרחק ממנו כדכתיב למה לי רוב זבחיכם שבעתי עולות וגו' וכן קריאת החודש ומועד הוי יומא דרחמי ועתה נעשו יומא דדינא וכדאיתא (שבת קמ"ה) מה היו עלי לטורח אר"א אמר הקב"ה לא די לישראל שחוטאין לפני אלא שהטריחו אותי לידע איזה גזירה קשה אביא עליהם א"ר יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באת בולשת לציפורי ע"כ והוא כמו שביארתי: דמעשי המצות אשר נעשו ממי שמשחית זרעו מזה נעשה יניקה לקליפות ומשו"ה באלו הימים תחת הוו יומין דרחמי מפני שהי' מרובה במצות משארי הימים עתה המה יומי דדינא וכל אהבה נהפך לשנאה בעו"ה וקאמר בפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע, ידיכם דמים מלאו ר"ל שלא לבד הטובות שהיו מגיעים לכם ע"י תיקוני המצות עתה שאין אתם מתקנים כלום אלא אפי' מה שהייתם מקבלים נדבה וחסד ע"י ברכת כהנים או ע"י תפילות ג"כ אין אתם מקבלים כי בפרישכם כפיכם ותרבו בתפילה איננו שומע לכם וכ"כ למה מפני שידיכם דמים מלאו ע"י שאתם סוחטי ושוחטי הילדים. והנה כבר שמעתם גודל החולאת ואף שיש עוד מאמרי הזוהר שנאמר עוד עונשים חמורי' שע"י עון הזה בנים הנולדים לו יהי' מוסרים ומינים ואפיקורסים ושלא יגלו לו אמיתות התורה ועוד עונשים אחרים רק שאני מתיירא להביאם כדי שלא יהי' לכם לטורח רב רק כעת די בזה במה שכבר בארתי ובררתי כובד החולי של עון זה כי הוא נגד ג' עבירות החמורות והוא גוזל להקב"ה וכ"י ומעכב הגאולה וכלי המחשבה אינו בידו וכל מעשה המצות אשר עשה יונקים החיצונים ומכף רגל ועד ראש מלא פצעי' וחבורה ומכה טרי' והוא בנדוי עד שכמה כרוזין נפקין עליו בכל יום אזדהרו להיות נבדל ממנו והוא בסכנת המות הנצחיי ר"ל שאינו זוכה לחיי עוה"ב לראות פני השכינה ואינו עולה מן הגהינם ונשמתא אזלא ומשטטת בעלמא ולא משכחת נייחי ועוד גרוע ממנו שהוא עומד בתה"מ כדי שיהי' לדראון עולם ונאמר עליו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעי' בי כי תולעתם לא תמות ואשם פלא תכבה והי' לדראון לכל בשר והנה שומע זאת יבכה וידאג מי ומי מאתנו אשר ניצל מהעון הרע הזה ואנחנו המה נחלאים בחולי הנפש הקשה הזה ובודאי השומע דברי אלה לא יהי' כ"כ משוגע וחסר דיעה שלא יחוס על נפשו הנחלאה והאמללה ולא ימהר להיות שב ורפא לו רק שלא נודע לכם הרפואה לכן שמעו שמוע אלי ותחי נפשיכם הנה הנביא אחר שביאר גודל העון אמר