אור לישרים רכג

הספידה שהיתה נחשדת במה שאין בה וא"כ הביאה מהר המוריה היה צורך הספידה והיינו דקאמר מהיכן בא שיהיה הביאה צורך הספד וקאמר מהר המוריה בא, וק"ל. והשתא מתורץ נמי מה שלא מצינו שהספד שום א' מהאבות את נשיו כ"א באברהם מפני שאין ראוי לבעל לספוד לאשתו כי אם במופת שהיתה כשירה ולא היה זה אלא לאברהם אחר שבא מהר המורי'. והנה הארכתי קצת בענין הזה ואף שעתה אין כוונתי להספידה ובפרט באלו הימים שהם תוך ל' לרגל שעפ"י הדין אין מספידין כ"א למי שמת למ"ד תוך לרגל או שבא יום השמועה תוך כ' לרגל מ"מ הוכרחתי לאומרה כדי להתנצל אותי לפני קהל ועדה על שהתעצלתי בהספידה של הצדיקת ע"ה וגם לכבודה שלא תאמרו שמא ידוע לי שלא היתה ראוי להספידה דאם לא כן לא הייתי מתעצל בהספידה לכן הייתי מוכרח להודיע לכם שהיא היתה ראוי להספידה בכל תפוצות ישראל וזה שהתעצלתי הוא מפני שאין ראוי לבעל להספיד לאשתו כ"א ע"י מופת כנ"ל ואף שאין להספידה מ"מ נקח ממנה מוסר כי בודאי אינה מתה בחטאה כ"א בעון אחרים ואם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר אם אש קדחה בלחי' מה יעשו: קוצים כסוחים הלא לכם לחוס על נשיכם ובניכם איתא בגמרא (כתובות ח') דדרש על פסוק וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שהאבות מנאצים לקב"ה הוא כועס על בניהם ובנותיהם ויש לדקדק דכיון שאמר דור שהאבות מנאצין להקב"ה משמע שהדור קאי על הבנים דאי לאו הכי הול"ל דור שמנאצים להקב"ה א"ו דמלת דור קאי על הבנים וא"כ איך שייך למימר הוא כועס על בניתן ובנותיהן והול"ל הוא כועס עליהן והוי קאי על הדור שהם הבנים. ועוד קשה איך דרש הגמרא עולה למלת הפסוק דבשלמא דאי הוי כתיב וירא ה' וינאץ ויכעס על בניו ובנותיו יהיה שפיר הפי' כמשמעות הגמרא אבל השתא דכתיב מכעס בניו וגו' משמע שהנאיצה בא מתוך כעס בניו ובנותיו וזה אינו מובן עפ"י דרש הגמרא, אמנם נאמר כי ידוע מה דארז"ל דממזר דלא ידעו לא חיי והנה אף שהגוף הממזר לא חטא מ"מ הקב"ה חס על קהל ישראל שלא יטמאו בממזרים האסורים לבא בקהל ה' וממיתין כשהם קטנים ואף שאין הקב"ה נואץ עליהם מ"מ האבות שהולידו הממזרים דלא ידעו הם גרמו והכריחו להקב"ה שינאץ עליהם, והנה איתא בב"ר פ' י"א ר' חמא בר חנינא אמר ראוי אדם שלא לטעום טעם מיתה ולמה נקנסה בו מיתה ופי' המפרשים משום דאדם הראשון עשה תשובה ושב בתענית ק"ל שנים ולכך ראוי היה שלא לטעום טעם מיתה אלא שצפה הקב"ה בנ"נ וחירם מלך צור יעשו עצמן אלקות לפיכך נקנסה בו מיתה א"ל ר' יונתן א"כ יגזר המיתה על הרשעים ואל יגזור המיתה על הצדיקים אלא שלא יהיו רשעים אומרים כלום הצדיקים חיים אלא שהם מסגלים תורה ומע"ט אף אנו נסגל תורה ומע"ט ונמצא שעשייתן שלא לשמה עכ"ל, והנה כבר ישבנו בזה המדרש רבה קושי' עצומות ואין רצוני לכפול הדברי' רק עתה נקח הצריך לעניינינו דכיון שהקב"ה הוכרח לנאץ על הממזרים קטנים דלא ידעו לרבים אם לא יכעוס הקב"ה על שאר בניו הקטנים שאינן ממזרים ולא ימות כ"א ממזרים יאמרו אותן הרשעי' שהולדו ממזרים והם ידעו שהם ממזרים רק שלא נודעו לרבים מ"מ מתו רק אלו מפני שהם ממזרי' מעתה לא נולד ממזרים ונמצא שעשיי' שלא לשמה לכך הוכרח הקב"ה לכעוס על שאר בניו הכשירים ג"כ שלא נולדו מבעילות האיסור ומתוך כך לא יתלו הרשעים שמתו מפני שהם ממזרים דהא רואי' שמתו גם הרבה מן הכשירים כשהן קטנים וק"ל. והיינו דקאמר הגמרא דור שהאבות מנאצין להקב"ה ר"ל דור שיש בהן ממזרים דלא ידעו והאבות של אותן הממזרים הם מנאצין אותו עתה רצה לומר שהם גרמו הניאוץ על הממזרים והקב"ה כועס על בניהם ובנותיהם הכשרים כדי שלא יבינו הרשעים שמתו בשביל שהם ממזרים וק"ל, ומפני שדרכי השם ב"ה כך הוא כאשר ביאר הגמרא לפי דרכינו מיושב לשון הקרא דודאי מה שהוכרח הקב"ה לבער הממזרים מקרב ישראל אין זה מוסיף ניאץ להקב"ה כי ראוי הי' להם שלא יולדו ואינם בכלל קהל ה' ואדרבה אסורין הם לבא בקהל אבל מה שהוכרח הקב"ה לכעוס על הבנים הכשירים והם נקראים בני ובנותיו של הקב"ה מזרע קהל ה' זה הוא שמוסיף ניאץ והיינו דקאמר וירא ה' וינאץ ר"ל שמוסיף ניאוץ מחמת כעס שכועס על בניו הכשירים הנקראים בניו ובנותיו של הקדוש ברוך הוא וק"ל. ועתה ראינו בעו"ה שהדין מתוחה על הילדים