אור לישרים רכד

הקטנים והנה בסליחה שחיבר הרב ר' משה מענדלש שהיה אב"ד ור"מ דקהלתינו ק"ק פראג והמ"א הביאו חיפש כמה עוונות שגרמו מיתת בנים הקטנים אבל אין אנו צריכין לחפש אחרי עוונות שאדם דש בעקביו כי רואי' בעינינו עון גדול של כל פינות שאנו פונים לכל צד אנו רואים פריצות הדור והקב"ה צריך לבאר ממזרים דלא ידעו ועי"כ הוכרח לכעוס גם על בנים הכשירים ולהמיתן כשהם קטנים ואף שאין לנו להצטער על מיתת הממזרים דלא ידעו אבל יש לנו לבכות על מיתת בנים הכשרים שהן נקראין בניו ובנותיו של הקב"ה ועי"כ מוסיף ניאוץ ואלה הצאן מה עשו. ירמי' הנביא התאונן ואמר (ירמי' ח') מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים, ויש לדקדק כיון דקאמר כולם מנאפים א"כ אמאי בכה על חללי בת עמי הלא באבוד רשעים רנה, אמנם לפי מה שבארנו שבשביל הניאוף מתים הבנים קטנים והמנאפים אינם אלא גדולים לכן אמר שבעון המנאפים מתו הבנים קטנים ועליהם אמר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה על חללי בת עמי שהם הבנים הקטנים שלא טעמו טעם חטא מאי דקאמר עצרת בוגדי' הוא משום דעיקר הניאוף בא על ידי חבורות רשעים וסעודות מריעים ואוכלין ושותין ומשכרין יחד ועי"כ נעשו אנשים ונשים לעם א' ושפה אחת להם דהיינו שכולם מדברים ניבול פה ואז לא יבצר מהם מאומה מכל אשר יזמו לעשות דאע"ג דביום ליכא איסור יחוד באשה א' עם ב' אנשים ובלילה עם ג' אנשים מ"מ זה דוקא בכשרים אבל בפריצים אפי"ה אסור להתייחד עמהם וא"כ שעיקר פריצות בא מתוך סעודות העושין כל ימיהן כחגין בודאי שהם מנאפין והיינו דקרי לי' עצרת בוגדים ר"ל חג של הבוגדים או נאמר שירמי' לא ראה החורבן בילדים קטנים באותו פעם כמונו היום אלא שהי' מקונן על גודל חילול השם המחולל בין הגוים באמרם עד הנה בני ישראל היו מגודרים בעריות יותר מכל האומות, ועתה הלא ככל הגוים בית ישראל ומשו"ה נקט בת עמי ר"ל שע"י הנשי' מישראל יותר מתחללים כי הזכרים לא נודע מי המה אי מבני ישראל או מהגוים אבל מהזונות מבנות ישראל נתחלל השם יותר או נאמר שבאותו פעם עדיין לא היה כ"כ חלול השם שבאותו פעם עדיין לא היו מפוזרים בין האומות כמו אנחנו היום וחפלי הוא מלשון חללה שמי שמזנת ונבעלת לפסול לה נעשה חללה אם היא בת כהן את אביה היא מחללת וכן מחללת את זרעה וע"ז היה ירמי' הנביא מקונן ואמר מי יתן ראשי מים וגו' ואבכה את חללי בת עמי ובזה מיושב הלשון את דודאי האבות והזרע שנתחלל ע"י זנות של בת עמי המה בוכים ואמר ירמי' שהוא רוצה לבכות עמהם יומם ולילה ואם הנביא ירמי' היה מקונן על אחת משלש אלה הלא בנו המה שלשתן יחד מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי דהיינו אביהם ואמם של הזנות וגם הבנים שהיה להם אח"כ שהמה לא עשו מאומה ובודאי יש להן לבכות וראוי לבכות עמהם ועוד יש לנו לבכות ולהוריד דמעות על גודל חילול השם בין הגוים שכל הזונות מודיעי' לערכאות הגוים ואפשר שבשנה הזאת היה מבני עמנו יותר מבניהם מה שלא היה מעולם ואיך יש לנו לבכות על הבנים קטנים שמתו על ידיהם בנים טובים וכשרים שלא טעמו טעם חטא כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגים והם בניו ובנותיו של הקב"ה ועל ידיהם הוא מוסיף ניאץ ואיך נעבור לפני יוצרינו כבני מרון ואנחנו רוצין ליכנס לדין מקמי דליפוש חרון אף ועתה בעו"ה הוא ההיפוך ואין לכו עצה לשכך חמתו קודם ר"ה הבע"ל כ"א לבכות יומם ולילה מיעט ימים שנים ולילה שאנו קיימים בה כבר אזלה מקצתה ובשבת אין לבכות ואולי יחנן ה' צבאות ואם בערה כאש חמתו נכביהו בדמעות עינינו וירחם על צעירי הצאן ויאמר למלאך המשחית הרף ידיך. ועתה נבא ליישב מה שכבר יעדנו אמאי בשביל נשים צדקניות ואמאי קאמר דוקא שבאותו הדור ובזה נסיים דאיתא בגמרא א"ל אלי' אמריתו אמאי לא אתי משיחא האידנא יומא דכפורא ואבעלי כמה בתולות בנהרדאי ע"כ הגמרא, ונמצא שבעון הזנות לבד הוא מעכב וכן הוא בהיפוך אם היינו גדורים בעריות נשאר הקושיא אמאי לא אתי משיחא והיה ההכרח לביאת משיח, והנה במצרים היו הנשים גדורים בעריות וכן יליף לה בגמרא שהרי זונה אחת היתה ביניהם ופרסמה הכתוב שנאמר ושם אמו שלומית וגו' ולפי"ז אלו היו הנשים שבאותו הדור שנגאלו פרוצים לא היו נגאלין ומתוך שהיו צדקניות היו נגאלין והיינו דקאמר בזכות נשים