אור לישרים רכב

התורה ומצות שזינו זכרים ונקיבות אם לא נקנא קנאת ה' צבאות בהפרוצים בעריות לרודפם עד חרמה גורו לכם מפני חרב יום הדין הלא לא נדע אם נצא בדימוס, גם אני לא ידעתי זה שנה שעברה שיהיה נגזר עלי גזר דין הרע והמר שנלקח מאתי בשנה הזאת אשתי הצדיקית והצנועה ע"ה, וראוי היתה להספידה בכל תפוצות ישראל אם אספר שבחי' יכלו הזמן והם לא יכלו גם לא נהנית בכך בחיי' אם אחת סיפר בשבחי' היתה גוערת בה ק"ו במיתתה ובהדיא איתא בשו"ע יו"ד סי' ד' וז"ל כשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים, ואם כן יש לתמוה על מה לא נהגו הדין הזה בזמנינו ואין ליישבו מפני שאין לנו מקום הספד כ"א בבתי כנסיות ובתי מדרשות ושם בסעיף ו' איתא מספידין ת"ח ונשותיהם בבה"כ ובה"מ אבל לא שאר העם, ונמצא דמי שאינו ת"ח אף שהוא צדיק וישר מאוד אין מספידין אותו בבית הכנסת וכ"ש נשיהם וא"כ מיושב מה שאין אנו מספידין על צדקניות שאין בעליהן ת"ח אבל עדיין קשה אמאי אין אנו מספידין נשי ת"ח וא"ל מפני שאין לנו דין ת"ח ק' לענין כמה דברים יש לנו דין ת"ח כמבואר ובפרט לענין הספד דבהדיא איתא ת"ח שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זע"ז ומספידין זע"ז ומשום שכל א' מחזיק לחבירו שהוא רבו וכן נוהגין להספיד ת"ח בבה"כ וא"כ ק' אמאי אין אנו נוהגין להספיד נשותיתם, אמנם נראה ליישב המנהג דמי יספידן דאם יספידן איש אחר שאינו בעליהן ויספר בשבחיהון אין זה שבח לאשה צנועה שאיש אחר יכיר מעשי' כי כל כבודה בת מלך פנימה ואין רגילות להיות בין האנשים, ואף שנוהגין להספיד לת"ח שאין מכירין אותו מ"מ נוכל להספידו מחמת שמו הטוב ושבח מעשיו הנשמע מאנשים אחרים אכן לאשה אין זה שבח שיכירו אנשים אחרים במעשי' ואם יעידו עלי' נשים או בעליהן ובניהן הרי הם פסולין להעיד עלי', ואם יספיד אותן בעליהן עצמן הא' שהשומעים לא יאמינו בשבח מעשיהן ועוד שא"כ צריך הבעל להחזיק עצמו לת"ח דאם לא כן אינה ראוי להספידן בבה"כ וצ"ל שהוא מספידה מפני שהוא ת"ח וזה ודאי לא נאה ויאה להחזיק עצמו לת"ח ולספר בשבח עצמו והא דפסקינן בשו"ע שהובאנו לעיל שמספידין נשי ת"ח בבית הכנסיות היינו על פי מנהג הקודם שהיו נוהגין אשר עדיין היה נוהג בילדותי שהנשים היו הולכין בשעת לוי' אחרי האנשים והם היו יודעין ממעשים הטובים של הצדקניות והם בכו במר נפשם ודמעתיהן על לחיים אז הי' לאות ולמופת שאותה אשה היא בת עוה"ב אף שאין נשים ראוי' להעיד מ"מ הלא ארז"ל שמהספידו של אדם ניכר אם בן עוה"ב וכיון שנתוודע בבירור להאנשים שלוה אותה שהיא בת עוה"ב גם הם נתעוררו בבכי וביותר נתברר שהיא בת עוה"ב וכיון שכ"כ נתברר הי' יכול להספידן בבה"כ כל מי שירצה מפני שיש אות ומופת מגודל התעוררת של שעת לווי' שהיתה בת עוה"ב, אבל עתה חדשים מקרוב באו שנתבטל מנהג הקודם שעתה אין מניחין לאשה לילך אחר המטה ומתוך כך אין שומעין קול בכיות הנשים שיהיה למופת שהיא בת עוה"ב ואף ששומעין קול בכיות בעליהן ובניהן אין זה מופת כי אפשר שבכו על שנעדר מהם הרבה הסיבות מעסקי עוה"ז ומש"ה אין אחר יכול לעורר לבות האנשים על נסי ת"ח שיאמינו שהיתה צדיקת. ובזה ראיתי ליישב הא דאיתא בפרקי דר"א והובא בילקוט על פסוק ויבא אברהם לספוד את שרה ולבכותה, מהיכן בא מהר מורי' בא, ולכאורה קשה מה איכפת לן בזה לכן נאמר דהביא' היה צורך הספד דאל"כ הול"ל ויספוד את שרה ויבכותה א"ו דאף הביאה הי' צורך הספד ולכן קא מקשה מהיכן בא ומתרץ שהיה בא מהר המורי', ולכאורה אכתי קשה האיך הי' הביא מהר המורי' צורך הספד ועוד קשה אמאי לא מצינו בשאר אמהות שהספידו בעליהן כמו באברהם, ולדברינו יובן דאברהם היה סבר כיון שהיה בעלה אף שהוא בכה עליה לא יהיה בזה התעוררות לשאר בני אדם שיאמרו שהוא בוכה עליה מפני שהיא אשתו ולא מפני כשרותה ואפשר שזנתה תחתיו והוא אינו יודע מזה מפני שהעלימה ממנו כאשר אמרו עלי' ליצני הדור מאבימלך נתעברה שרה אבל ממה שבא מהר המורי' מוכח שלא נבעלה מעולם בעילת זנות דהא ר"א סבר דולד של בהמה הנרבעת פסול לגבי המזבח אף אם נתעברה הנרבעת אח"כ וא"כ אם בהמה שאינה מצוה ואינו בכלל שכר ועונש מ"מ כיון שנעשה ע"י עבירה וולדותי' פסולה ק"ו אם שרה היתה נבעלת באיסור כ"ש שהיה בנה פסול למזבח ואיך היה יצחק נבחר לעולה ואילולי שמה"ש בקשו רחמים עליו היה נקרב לעולה אלא ודאי שלא היתה שרה אמנו נבעלת בעילת איסור מימי' וע"ז