אור לישרים רכא

דהעון הרע הזה שקול כנגד ג' עבירות החמורות שדינם שעל כל א' יהרג ואל יעבור ק"ו שיעבור שלשתן בבת אחת, ולבאר דהעון הזה הוא שקול כנגד שלשתן הוא מדאיתא התם ר' יצחק ור"א אמרו כל המוציא ז"ל כאלו שופך דמים שנאמר הנחמי' באילים ותחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי סלעים אל תקרא שוחטי הילדים אלא סוחטי הילדים, והנה בדרוש ההוא דקדקנו למה צריך לומר א"ת הלא כפי פשיטו נמי א"ש לפי מאי דאיתא בראשית חכמה ובשאר ספרי מוסר שבעון הזה בנים מתים וא"כ שפיר נקראו שוחטי הילדים וישבנוהו באריכות אכן עתה נראה ליישבו דרך פשוט ומשום דהגמרא רצה להוכיח דמלת שוחטי ילדים קאי על המוז"ל, ולכאורה אינו מוכרח דהא נוכל לומר שהנביא הוכיחן על שוחטי ילדים ממש דהא מצינו שהיו מקריבין בניהם לע"ז רק דע"ז קשה אמאי הוכיחן על שוחטי ילדים דאפילו אם הרגו באופן אחר היה כמו כן גודל חטאם א"ו דמשו"ה נאמר שוחטי ילדים כדי שיוכל לקראותו סוחטי ילדים כדי להורות דקאי על המוז"ל והסוחט ילדים הרי נמי שוחט ילדים ונמצא שהוא בכלל שופכי דמים, ואיתא נמי התם ר' אסי אמר כאלו עובד ע"ז נאמר כאן ותחת כל עץ רענן וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן ונמצא שהוא כאלו עובד ע"ז, עוד איתא שם אמר ר' אליעזר מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפי' ביד ת"ר לא תנאף לא יהיה בך ניאוף בין ביד בין ברגל עכ"ה וכיון שהוא בכלל לא תנאף הוא בכלל גילוי עריות ואם המז"ל הוא כנגד ג' עבירות החמורות וחייב עלי' מיתה והוא בנידוי ואין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ושאר עונשי' אשר יארך זכרם כ"ש מי שאינו מוציאו לבטלה ובעל בת אל נכר והוליד בנים לע"ז או שבא על נדה או על שאר עריות והוליד ממזר שעליו נאמר מעוות לא יוכל לתקן איך עונשו חמור, וכן איתא בהדיא בשו"ע א"ה סי' כ"ג אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה וכתב הב"ש וח"מ דמ"ש מכל עבירות שבתורה לאו דוקא דבא על א"א או על נדה חמור ממנו וכבר שמעתם עונש המנבל פיו והנה כל איסור נ"פ אינו אלא מפני חשש שיבא לידי הוצאת זרע לבטלה המוציא בפועל כ"ש שיעניש בעונשים הנ"ל וכל שכן הבא על אחת מן העריות, והנה בשנה הזאת נמולו בבה"כ אנ"ס קרוב ליו"ד בני הנדה כי הפנויות כולן הם נדות דאורייתא דכיון שהיא ראתה פעם א' ולא טבלה עדיין היא בנידתה שכן דרשו רז"ל בנידתה תהא עד שתבא במים ואפי' אם לא ראתה אחר שמת בעלה אומרים שמחמת חמוד ראתה והזכרים מבני הנדה נודע לנו שנתפרסמו אבל הנקיבות שנולדו מהם לא נתפרסמו אוי לנו שכך עלתה בימינו גודל פריצות הדור אשר לא היה עדיין לעולמים שיהיה מצוי כל כך כמו בשנה הזאת ואין איש שם על לב אין דורש ואין מבקש לגדור פרצותינו ואף שידעתי שאין פה א' מהפריצי' האלה וכל העדה שיש פה כולם קדושים מ"מ הלא יש לנו לדאוג על מה שהכל נתון בערבון ולירא מהמצודה הפרוסה על כל החיים וקודם השריפה הי' קהלתינו מגודר מהעריות יותר משאר הקהלות שלא הי' רשאים להיות מחולת נערים ובתולות יחדיו גם לא היה רשאי החתן לילך להכלה קודם החתונה כי אם פ"א, ועתה בעו"ה נפרץ הכל ואם תאמרו אין זה מוטל עלינו כי אם על הרב ובית דינו ב"ד מו"ש זה ליתא שכל ב"ב שורר בביתו על בני ביתו כמו הרב ובית דינו ויכול לטהר את ביתו מהפריצות שלא יניח שום פרוץ או פרוצה בתוך ביתו ושמא תאמרו שיש ב"ב שיש להם פרנסה ע"י הפרוצים בעריות ואם לא יניחם בביתם יתמעטו פרנסתם לא כן הוא כי כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ואדרבה אם תגרשם יש לכם שטר חוב על הקב"ה והוא מאמר הכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך דכיון שהוא מגרש מביתו לכבוד השם ב"ה העוזר לפרנסתו בודאי הוא משליך על ה' יהבו ובהיפוך אם יחוש שיתמעט פרנסתו מכח זה הרי הוא בוטח באדם והוא בכלל ארור הגבר אשר יבטח באדם ואם הדור המדבר שהיו מובחר הדורות השיאה בלעם הרשע עצה לבלק להטות ישראל לזנות מפני שאלהיהן של אלו שונא זמה והיה גורם למות במגפה ר"ל כ"ד אלף ואלולי פנחס בן אלעזר שקינא קנאת ה' היה כליון בבני ישראל כדכתיב השיב חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי וממילא נשמע הדיוק שאלו לא היה מקנא היה כליון גמור ובאותו פעם לא זינו אלא הזכרים אבל הנקיבות לא זינו כדכתיב ויחל העם לזנות את בנות מואב אבל לא כתיב ויחל מואב לזנות את בנות ישראל מה נאמר אנחנו דור יתום ערומים וערום מן