אור לישרים רכ

של מעלה אינם מניחים לירד השפע למטה והשמים נעצרין ולכן גבי מורא מזכיר תמיד שם שמים כמו מורא רבך כמורא שמים וכן ויהי מורא שמים עליכם וכן אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולא מצינו לעולם שאמר אהבת שמים, ובדברינו מובן דהנה היראה אינה אלא היראת עונש והעונש אינו בא אלא שהשמים מעצרין הטובה הנשפע לו כפי צרכו דהנה הגבאי' שמחזירין תדיר לפרוע מן האדם נראה שהם הב"ד של מעלה וכשאין מניחין השפע לירד למטה השמים נעצרין וכדכתיב ועצראת השמים וכן איתא שמשה לקח שמים וארץ לעדות כדי שיד העדים תהיה בם בראשונה וממילא בא העונש ולכן נקרא יראת שמים ולכן הצדיקים שיש להם יראת שמים אינם מבקשים אלא מתנת חנם כי יראים שאם יבקשו בתורת הלוואה השמים ירצו לגבות מהן ולכן אינם מבקשין כ"א מתנת חנם ואינם ב"ח שיוכל השמים לגבות מהן וק"ל. אך כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו לו חייו ואיך יבקש מהקב"ה מתנת חנם אכן אם הצדיק עובד השם שלא ע"מ לקבל פרס והוא נותן מעשה עבודתו בחנם הקב"ה מתנהג עמנו מכ"מ נותן לו ג"כ מתנת חנם וזהו שאמר התנא בפ"א דאבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין שלא ע"מ לקבל פרס וקאמר ויהא מורא שמים עליכם ר"ל מפני מה אני מיעץ לכם כן מפני שאני רוצה שיהי' מורא שמים עליכם וא"כ אין אתם רוצים לבקש דרך הלואה וצריכין אתם לבקש מתנת חנם ואין הקדוש ב"ה וותרן לכן צריכים אתם להיות כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס וק"ל. וזהו שאמר הכתוב (תהלים ל"ז) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן ולכאורה אין זה דבר והפוכו דהול"ל וצדיק אינו לוה או הצדיק לוה ומשלם, ולדברינו מובן דהרשע אינו יכול לבקש מתנת חנם דהא עדיין לא עביד בחנם ומה שהוא מבקש אינו אלא דרך הלואה וקאמר שאעפ"י שכבר לוה אפ"ה אינו משלם אבל הצדיק הוא בהיפוך שהוא חונן ר"ל שהוא מבקש מהקב"ה מתנת חנם והוא נותן שבח והודי' ומעשה העבודה בחנם ועי"כ הקב"ה ממלא מבוקשו ונותן לו מתנת חנם, וק"ל. והשתא דברי ר"ע נכונים ממילא דקאמר הכל נתון בערבון ר"ל שכל ישראל עריבים זה לזה וקאמר להוכיח זה שהמצודה פרוסה על כל החיים רצה לומר שהשמים הם פרוסי' למעלה מן החיים ומפסיק בינם לבין מקום השפעת צרכי טובתם ויוכלו ללכוד במצודתו היינו מב"ד של מעלה מה שיחפצו החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוחה והיד כותבת לתת קצבה מה שגזרו חסדיו ורחמיו כאשר ירצו כדכתיב ומשביע לכל חי רצון וכל הרוצה ללות יבא וילוה ר"ל דאפי' מי שאינו יכול לבקש מתנת חנם נותנין לו בהלואה וקא' והגבאין מחזירין תדיר ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו הגבאין הם הב"ד של מעלה ומפני שבא לידם כל השפע מלמעלה נקראי' גבאים וקא' ויש להם על מה שיסמוכו ר"ל שיש להם השפע על מה שיסמוכו החיים וקאמר זה כדי שלא תיקשי הלא מפי עליון לא תצא הרעה ולכן קאמר שאין מעצרים כ"א סמיכות וקאמר והדין דין אמת ר"ל שעפ"י ביד של מעלה אינה אלא דין אמת וא"כ מוכח הערבות דאל"כ אמאי אחר הטריפה הדר לוין א"ו שהכל נתון בערבון וא"כ או שהטריפה היה מצד ערבות ומצד עצמו פרע מדעתו ומשו"ה לוו לי' או שהטריפה היה מצד עצמו ועתה לוו לי' עבור ערבי' רק דע"ז קשה דלמא אין הכל נתון בערבון ומה שיש ביד האדם טובות אחר הטריפה אינה בדרך הלואה אלא הוא בשכר המצות אשר עשה, אמנם זה ליתא ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולהוכיח זה קאמר והכל מתוקן לסעודה ר"ל דכל ישראל יש לכם חלק עוה"ב כדמוכח מקרא ועמך כולם צדיקים דמזה מוכח דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא כנ"ל והמשך דברי התנא נכונים וק"ל. ועתה אחינו בני ישראל נחזי אנן איך נעבור לפני ממ"ה הקב"ה בר"ה הבע"ל כשיעברו לפניו כל באי עולם כבני מרון באיזה פנים נעבור גם אנחנו בתוכם, הנה כבר דרשתי בבה"כ מייזל זה איזה שנים בעונשים החמורים המפוזרים בספרי הקודש הנדפסים על עון המוציא שז"ל והארכנו בזה מאוד אשר כל השומע תסמר שערת ראשו רק עתה באשר שבלי ספק יש פה הרבה שלא שמעו אותו דרוש לכן נאמר בתכלית הקיצור אפס קציהו ורק מה שנזכר בגמרא (נידה י"ג) בהדיא דאמר ר"י כל המוציא זרע לבטלה חייב מיתה שנא' וירע בעיני ה' וימת גם אותו עוד איתא אמר רב המקשה עצמו לדעת יהיה בנידוי ור' אמי אמר כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וגם בארתי מן אותו גמרא